[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
עברתי על כמה דברים שלך, ואני אגיב כאן כי זה די אותו דבר: יש תחושה שאת מגיעה לסוף - ונתקעת. אני מסיימת לקרוא ונשארת בתחושה של 'ואז מה'? אני לא דורשת שורות מחץ שנונות, אבל כדאי שיהיה לשיר מיקוד. יש לך תיאורים טובים, ועם קצת עבודה על הנקודות האלה - יכול לצאת משהו מאוד יפה.
בהצלחה!
[ליצירה]
התבלבלתי. בהתחלה נראה שמדברים שני אנשים, או שהדובר/ת בא/ה בשם אדם נוסף - ואז מתברר שמדבר רק אדם אחד. לא ברור מתי נעשית ההפרדה - מתי משני אנשים הדובר הופך לאחד (אני *יודעת* שזה קורה בסוף, אבל המעבר לא ברור)
אהבתי את ההתחלה.