[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
היו כמה דברים שמצאו חן בעיני מאוד, והיו כמה שהפריעו לי.
וכמנהגי בקודש, נתחיל עם היכול-להיות-טוב-יותר:
החרב המתהפכת ניתקה מציריה - לא מובן. הקונוטציות שלי לחרב מתהפכת לא כוללות צירים, ואם התכוונת לזה במובן אחר אז כדאי להסביר.
וזרו מכתשים בין העצים - מלבד אסוציאציית היובש של מכתשים, לא הבנתי איך אפשר לזרות אותם. או איך נחלים יכולים לעשות את זה. אתה משתמש במכתש, אני מניחה, במובן של ריקנות ורוצה לקשר את זה עם הבכי וזה לגיטימי, אבל הקשר הזה רופף. אתה משתמש בדימויים של טבע? לדייק.
ובנאדות - היה לי קשה עם המילה הזאת. האם הכוונה לעיניים? לדבר שנושאים? או אפילו שהדמעות מלוחות, אין שום דבר אחר חוץ מהן לשתות? כביכול זה נראה ש"הוצאתי" את המשמעויות האלו מהמילה, אבל היא צרמה לי וניסיתי לחשוב למה התכוונת. אשמח אם תאיר את עיני.
נהרות של אש וקרח - מאוד דרמטי, נכון, וגם קצר ותמציתי כמו שצריך ממשפט דרמטי - אבל אולי קצר מדי. אש וקרח, אתה מנחית קביעה ולא מבסס, ולא מפרט. מה האש? מה הקרח? בתור שורה מנחה יש לזה עוצמה, אבל אני חושבת שאפשר היה להוסיף.
ובשפכי נחלים בסוף - לא כל כך התקשר לי.
דמעותיו של אל מהולות - הקצב עד עכשיו היה טוב - לא אקרא לזה קבוע, אבל אני עדיין חושבת שיש כאן הברה מיותרת. לשיקולך.
ונעבור לאהבתי...
יופי של שימוש בשפה. באמת. אתה לא עושה הנחות למילים ולא דוחף סלנג איפה שלא צריך או מערבב משלבים. זה אחיד, זה זורם, וזה מהנה לקרוא.
נקברה באבק כוכבים - יש שיאמרו ש"אבק כוכבים" כבר שחוק ומשומש, אבל יחד עם הקבורה בהחלט יש כאן משהו חזק. מאוד מצא חן בעיני.
תוהו של מטה בעולמות עליונים - הצלחת להכניס כאן במשפט אחד את הלב של השיר, לדעתי. מדויק ובנימה הנכונה.
הבית השני מהסוף - מאוד מצא חן בעיני. עולות כל מיני תהיות - אולי, למה דווקא הזכות והעזות... זה טוב.
והרעיון טוב מאוד ועובר בצורה ברורה ורגישה. ההערות שלי נגעו לצד הטכני - דימויים לדעתי לא במקום או הקשרים בעייתיים. בסך הכל, אהבתי. יישר כח.
[ליצירה]
נחמד, אבל למה כל כך הרבה יצירות בבת אחת?? אם אתה באמת מצפה לקבל תגובות תמעיט קצת. בדף היוצר שלך כתוב להכניס עד שלוש יצירות בבת אחת. עכשיו לא רק שלא תקבל תגובות, אא שהמון יצירות שרק אתמול עלו כבר עפו לעמודים האחוריים. זה לא הוגן.
[ליצירה]
אתה כותב טוב, הטקסט זורם חלק. כמה בעיות טכניות, וכמה תוכניות (ואני לא באה לרדת על אף אחד :)
ברור לי שהוא 'פראייר'. אתה אומר את זה כבר בכותרת. הצלחת גם להציג כאן דמות שהיא, איך לומר, פראיירית. אבל מערכת היחסים ביניהם לא אמינה, ומוגזמת מאוד. כתרגיל א-עלילתי לעיצוב דמות זה מאוד טוב. כסיפור עם פואנטה זה מאולץ, מכיוון שהמצב שאתה מתאר הוא מאוד, מאוד מוקצן.
המשפט הראשון -לא הבנתי מי מדבר, אל מי ועל מה.
טכניים קטנים ומתקטננים שהפריעו לי: "הרבה טיט נדבק עליהם" - הם אוכלים בטון לארוחת ערב? שאריות אוכל, אולי. לא טיט.
"בהתאמצות מאוד מאוד גדולה" - תיאור מסורבל. מה רע ב'במאמץ רב'?
מנובל - צ"ל מנוול.
ו"בלי טיפת תודה" - זו האכלה בכפית. מרגישים אצלך חזק מאוד שהיא כפויית טובה, ומהבחינה הזאת בנית את הדמויות נהדר. בלי טיפת תודה זה ביטוי די קלישאתי, שאומר את מה שכבר הצלחת להעביר לי.
ושוב: הטקסט שלך כתוב חלק וזורם, הבניה של הדמויות - גם אם מוקצנת - עקבית ומשכנעת, למרות שהסצנה לא. ובהחלט הצלחת להעביר הרגשה של 'פראייר'... בהצלחה.