[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
הסיום לא רע, אבל השיר עצמו מתאר תחושה פנימית של הדובר, ולא מוקע לרשות הכלל. ואם אין אינטראקציה בין הקורא לשיר, אם הקורא לא יכול להבין ולו במעט את החוויה שבשיר ולצאת ממנה הלאה - אז אין תועלת בפרסום.
[ליצירה]
צל,
לא ראיתי שהופיעה כאן מילת ביקורת אחת על הרעיון העומד מאחורי הטקסט, אלא אךורק על הביצוע, ואני חושבת ש*זה*, אכן, מאה הרבה מאוד. אדם, ולא משנה מה הוא רוצה להגיד, שבא להעביר אמירה כלשהי - חייב לכבד את קהל הקוראים שלו. אם באמת הנושא כל כך בוער לכותב, בוודאי שישמח לביקורת בונה שכזאת, והלוואי עלי.
[ליצירה]
זאת Death, אחותו של Dream, הsandman. הפנים יצאו מוצלחות אני חושבת - בעיקר מאחר והיא אף פעם לא נראית בדיוק אותו הדבר, ומצאה חן בעיני הווריאציה שלך.
[ליצירה]