[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
האותיות הסופיות - זה בכוונה? לא ראיתי מה ניסית להעביר. סימני הפיסוק הפוכים; כדאי לכתוב בוורד ולהעלות באמצעות העתק-הדבק.
[שי, זה "ללא סיווג, לסווג"]
[ליצירה]
ועכשיו תגובה לשיר |מרושע|, מכיוון שסוף סוף אפשר לקרוא אותו...
שלושה בתים ראשונים, חזרה על מפיקים. יש המון מילים בעברית, וכשאתה כותב את זה שוב ושוב ושוב זה מאבד את האפקט [זו, לדוגמה, נקראת חזרה.] מה זה 'נאות מתפללים? גופי יהיה ככברה לשיני הזאבים - מדוע זה ולמה? שלא לדבר על זה שגיאוגרפית, אני חושבת, יש לך בעיה. (או במילים אחרות: איך הזאבים בדיוק הגיעו לשם?)
ככר-פת - לא הבנתי מה משרתת כאן הכפילות. בית שלישי מהסוף - לא מובן. למה? ומה זה 'להחות'? בית שני מהסוף - ברור מה ניסית להעביר, אבל גרון לא מנגן על שום דבר, ולמיתרי הקול אין שום קשר לחליל.
יופי של רעיון וביצוע טוב מאוד, אהבתי!
[ליצירה]
הרבה הרבה יותר מדי סימני קריאה/שאלה. אלה קביים לטקסט, ויותר מזה - ריבוי כזה נותן תחושה שלא יכולת להעביר את המסר באמצעות המלים, אז שמת סימני קריאה איפה שאמורים להתרגש. מצטערת, אבל זה ממש לא עובד.