[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
הי.
הגבתי לגרסה הקודמת, אני אגיב גם כאן.
אני מאוד, מאוד לא אוהבת שימוש בסימנים גרפיים כדי להעביר טקסט או להדגיש אותו.
הטקסט ציני? עצוב? כועס? תן לו להגיד את זה לבד. כל החלפות הצבעים האלה [המיקום בסדר, הצבע הרגיז אותי...P-:] מאוד מיותרות - כנ"ל לגבי הסמיילי העצוב שבכותרת.
הטקסט שלך יכול לדבר בעד עצמו - תן לו!
"השה אני לעולה"?
ופורץ בבכיה.
יש כאן קפיצה במשלב וזה צורם. "בכיה" אמנם לא נחשב גבוה יותר מ"שה לעולה", אבל אחד הוא ביטוי והשני לא. עוד משהו - והאמת, אני חושבת שזה כבר ענין של טעם אישי - אבל כששורות קרובות מסתיימות בהברה בעלת צליל דומה, זה נשמע כמו נסיון עלוב לחריזה.