שדים קטנים מסביבנו נמצאים,
בחבלי קסמיהם אותנו מוליכים,
מוצאים בנשמתינו סודות כמוסים,
תאוות קטנות שאת ליבנו מושכים.

כמו סוס אציל שהוא בעצם שד,
רעמה כסופה כולו אור יוקד,
מגרה את עייננו מלפנינו עומד,
בואו,קחוני,בפרסותיו מרקד.

ופתאום נעלם הוא,ושוב חוזר,
ורק הינך לבד, ואין אחר,
בין עוברים ושבים מנסה לברר,
איה סוסי ? אתה אומר.

איזה סוס אותך משגע ?
איפוא הסוס שבך מתעתע ?
אין הוא אלא שד, שלך מרע,
רוצה הוא בך חבר ורע.

ואתה לרשתו נפול גם נפלת,
ביוקר קנית, ובזול אותו אבדת,
את נשמתך להבלי עולם מכרת,
ואותה מפניו, שמור לא שמרת.

ועתה, איה הוא הסוס הלזה,
ברוח ברח השד, רשע ונבזה,
ולך ללקח השאיר משל זה,
שבעולמינו אנו, מוחך הזו הוזה.

שהסוס נמשלו הוא תאוות העולם,
ומפני ה"חברה" הינך בוש ונכלם,
שאותך השד בפרסותיו רגם,
בן אדם, קום ! מה לך נרדם.