עוד אחת מהיצירות המושפעות מהימים הנוראים האחרונים. אך שונה. היוצרת מכניסה אותנו לקודש הקודשים שלה, למרות שבשיר היא דווקא יוצאת משם. שיר שנוגע עמוק בפנים ומזכיר לנו- כל אחד ויום הכיפורים שלו. מי המליץ?

והפעם: בשילוב שיר תמונה. על אף ה"מרחק" שאני תופס מתופעות צילומיות מהסוג הנ"ל, השיר הבא אחריו לכד את תשומת ליבי. וכל כך מתאים. הימים הנוראים. הקרח שבפנים- לפחות עד לפעם הבאה. מי המליץ?

סוף סוף סוף סוף ישנה תמונת קריקטורה המאפיינת את היוצרים הבולטים באתר צורה. טוב טעם, מקוריות וקליעה בול למטרה. מי המליץ?

הדרן חורפי אין דרך טובה טובה יותר להפרד מהחורף, בתמונה ככה תמציתית- ככה גאונית. מי המליץ?

זעקה שקיטה כשקראתי בראשונה נמלא ראשי שקט. עברה שנייה וזה התחיל. הקולות, אם במילים אם בין השורות יצאו מכל פתחיי. "השתמשו בשיר כשופר. העירו ליבות האנשים לחשבון נפשם, תזעקו את אשר על לבכם ודרך כך, ההזדככות, התשובה". קריאה, תקיעה, תמיהה, קריאה, כתיבה גדולה. מי המליץ?

רגישות הרגישות לדברים הקטנים- לא נמצאת אצל כולם. לכתוב על זה שיר, לצייר ציור, לזרוק משפט. לפעמים גם אפשר לפגוע. כשהרגישות מתהלכת לה במגפיים ברכבת התחתית- הדברים הקטנים מקבלים משמעות. יופי של שיר. מי המליץ?

מערבולות שקטות שיר זה מהמשובחים בשיריו. "אל תבכי עכשיו, אל תבכי..." מתערב עם "..סער הים מאוד..לא רצה איש בקרבתו" ונגמר ב "אוצרות הימים..שהילדים אספו בידיים בוכיות". כמה רגש יש בשיר הזה. כעס, עצב, געגוע, רכות. בעיקר רכות. במחשבה ראשונה, לא הייתי בוחר להרגיע אישה בוכיה בתיאורים של ים סוער וכועס אך משום מה ארז ליטמן בשירו מצליח לעשות זאת- וכל כך יפה. בפעם הבאה שתסכיתו לקול קונכיה אולי תזכרו בשיר זה. מי המליץ?

הדרך הקצרה ביותר מהצָג לנשמה תמיד הייתי בטוח שהדרך הכי קצרה בין הפיקסלים המרצדים לנשמתי המרצדת מרוצפת רק מילים כתובות, והנה נמצאתי טועה. קבלו זריקה לנשמה. מי המליץ?

ושוב- התמונה הנפלאה של שעת בין ערביים המייסרת. ואם לא כתמונה ואין לי ספק שבכך מדובר, אין יפה משיר זה להבין זאת. מי המליץ?