אל מול גדרות התיל של מיידאנק
נערות תולות כביסה.
ובתנור הלחם נאפה
אל מול הקרמטוריום.
וכשהר האפר נשקף מן החלון האחורי
נשים מטאטאות בקפידה את הבית
לסלק כל גרגר עפר.
שיר נורא וחזק, מצמרר. הרעיון מטלטל. המסר חודר לעצמות.
בשתי השורות הראשונות ההשוואה לא לגמרי ברורה, וחבל, כי הן הפתיחה. לדעתי צריך להוסיף את המילה 'חוטים' - חוטי תיל וחוטי כביסה.
תודה על חויה,
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
[ליצירה]
...
מביט, הרי לך כלל:
כל פעם שאני מפרסמת פה קטע, זה בגלל שלא הצלחתי לכתוב שיר.
כלומר, הקטעים שלי הם שירים מפוספסים. או משהו...
(ו-נו, חבר'ה, אפחד לא כבר לא מזהה ציטוטים מרחל?)
[ליצירה]
...
רגע רגע, שאני אבין--
למישוּ יש בעיה עם הנמשים שלי?
אני מטפחת אותם במסירות!
(:
בכל מקרה... כמו כל היצירות שלך. את התוכן אני מאוד אוהבת, הוא נוגע בהרבה אמת, ואני מוצאת את עצמי מזדהה הרבה. לגבי הסגנון, הרי שזה פחות שירה ויותר... הרהור מחולק לשורות?
גם אני כתבתי ככה פעם (יש לי קובץ שירים גנוזים מהשישית... חלקם פורסמו בפורום). כשהתחלתי להתעניין יותר בשירה, לקרוא הרבה שירה-- התמקצעתי יותר מבחינת הסגנון..
בעלת הכינוי המכובד.
[ליצירה]
...
לעניין הצורה, את כותבת את עצמך מצויין.
ולעניין התוכן, מי כמוני מאמינה שההכרה היא מחצית הדרך. לפחות. גם אם היא כרגע על דרך השלילה, על מה שאין לנו ולא יהיה. ההכרה שאין לנו היא מחצית הדרך אל מה שיש ועוד יהיה.
פעם, כשצורה עוד היתה כחולה ופשוטה, היה מקובל לשלוח כאן חיבוקים.
תגובות