פתאום חשקה נפשי בכתיבה

שלא ארגיש לבד בעולם

שארים כוסית לחיים עם עצמי

בחדר ליד מאיר לו אוצר

אבל אני נעול בחדרי הקר

שקט של עצב ושתיקה תהומית

הדמעות בגרון שמורות גם לימי זיכרון פרטיים

השפיות היא זמנית וזה מה שיש במאי

רק להכין עוד יום ולבלוע את הדיכאון

להיות במסע ארוך ואיתו עייפות מכשלת

אבל אולי זה מה שיש ביחד מציאות מטלטלת

שקט בפנים ובחוץ הכל סוער וגועש

יוםאחד עוד מתגבר נמצא מנוחה, נחלה, וגם ברכה