את שפתי אדובב מול דמעות של שתיקה
מול הכח להגיע רחוק.
את שפתי אניע מתוך זעקה
לחייך, לחייך ולשתוק!
כי ידעתי לבכות וידעתי לכאוב,
הענקתי הסכמות בשתיקה.
ובכל זאת רציתי להתמודד ולעמוד
בעוד נסיון ובעוד מכה.
ניסיתי להתעצם עם כוחות אמונה
עמוסים, עמוסים בשתיקה
ואדע כי אני עודני קטנה
ללא יד תומכת בעת מצוקה!
בורא עולמים! יש בי כוחות
להמשיך קדימה עוד צעד.
תן בלי כלים להכיל האורות,
תפקידי להשלים, בדרך אל היעד......
תגובות