[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
זה לא קטע
לכתוב משהו בלי לרצות להגיד בו משהו. כי אז, מה הרושם שהוא משאיר? ולמה מפחדים כ"כ ממסר?
אני עדיין אתמה בלבי.
(אף על פי שזה לא נכון תחבירית...)
ו-אמיתי, אתה עושה מחקר? ;)
יכול להיות שלאנשים שתקועים בתוך המערה בחושך לא מפריע שהם בחושך. ואם תשאל אותם הם גם יענו לך שהם לא רוצים לצאת את האור ואולי יתרצו את זה בתפישת עולם מובנת ומתקבלת על הדעת מאוד.
אבל בתור אחד שחי באור, אתה יכול להבין שהם טועים, למרות שזה לא אכפת להם.
זה שהוא לא מרגיש החמצה זה לא אומר שזאת לא בעיה.
האם הוא צריך להרגיש, האם זה בכלל שייך אליו כל זה? אתה יכול לומר שלא, ואי אפשר יהיה להתווכח איתך (למרות שאני כן, ולי יש אפילו פריבילגיה כי אני המצאתי את זה), כי זאת שאלה אישית. רק שלפי האמונה שלי כל דבר שמגיע אליך יש לו תכלית ופוטנציאל לקדם אותך. הבחירה שלך אם לקבל את זה או לא.
(או כמו שאמר הרב שמואל אליהו בשבת חברון שנה שעברה: השמש היא אותה שמש, אנחנו אלה שמקימים מחיצות.)
[ליצירה]
אחח,
התגעגעתי עמוקות.
אני אוהבת כאלו, סיפורים שהולכים עד הסוף עם המשמעות שלהם. ז"א - הוא ימחק את הפרצוף שלו בשביל לא לוותר עליה. זה גם לוקח ביטויים ומכריח אותנו להסתכל עליהם מנקודה אחרת. מוחלטת יותר.
תחזור, רסיס.
[ליצירה]
[ליצירה]
רסיס,
זה ממש חזק. סיפור טוב.
ציניות היא בסדר כשהיא בסיפורים.
וגם התגובה שלך.
תודה.
שנה טובה, בשורות טובות.
[ליצירה]
תודה רבה!... :)
אם יונתן יצליח?
אני לא בטוחה. הלוואי. אבל גם אם הוא ינסה להשתלב אין לו את הכלים. הוא חסר את הכישורים החברתיים שאדם צריך בשביל להיות חלק משמעותי. הוא נשאב לתוך מעגל שאין לי מושג איך אפשר לצאת ממנו, כי הנפש שלו כ"כ הסתבכה, שזה כבר קשה עד בלתי אפשרי לפתח קשר בריא בלי תלות או פרנויה או משהו פסיכולוגי אחר.
עוזי למשל, גם בודד בחבורה. אבל כשהוא ימצא מישהו לרמה שלו הוא לא יתקשה ליצור איתו חברות אמיתית.
גם אני לא חושבת שיונתן הוא ילד חריג. הוא דחוי. זה נראה לי משהו שונה, כי לפעמים ילדים נהיים דחויים שלא ממש באשמתם. יונתן הוא באמת מוזר, אבל לך תדע אם זו לא הביצה והתרנגולת.
וחתלתול - דווקא לא חשבתי על הקשר בין דוד ליונתן, אבל הרבה יותר יפה לחשוב על זה ככה. ;)
[ליצירה]
זה תמיד מפליא אותי.
אני חושבת שגם אם אני סתם ככה אבקש משאלות, ועוד יותר אם תהיה מצורפת אליהן איזו תפילה, אז זה יהיה טוב באותה המידה.
(פעם חשבתי למצוא צורות בכוכבים ולהמציא עליהם סיפורים כמו שעשו עם אורנוס ושבע הבנות והשור שרדף אחריהן וכלמיני כאלה.
צריך רק שיהיו הרבה כוכבים. ומוזה.)
[ליצירה]
האמת היא,
שהיה לי ממש קשה לכתוב את זה.
למעשה, זה על המחשב שלי עוד מלפני תשעה באב.
והקטע ההוא, אחרי האנטי ציפורים, אותו באמת כתבתי עם הפסקות. אבל זה כלום לעומת מה שמתואר אצל יוספ בן מתתיהו.
עופים, לא כ"כ הבנתי איך התכוונת לשלב את שתי הפסקות...
ואם מאוד רוצים, אז אפשר לקרוא לחתול יחזקאל או משהו.