[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
או,
לפרוש הכל על השולחן ולהגיד את המצב בדיוק.
איפה, איפה הוא? לאן הוא נעלם, הרי הרגע הוא היה פה....
וזה נכון כ"כ,
שהשאלה היא תפילה
אבל לפעמים היא פשוט לא מספיקה.
אהבתי מאוד..
[ליצירה]
החמצה....
טוב, הבנתם לבד את המסר (אינטיליגנטים, מה?),
ובכל זאת, מכיוון שאני כבר כאן (מה, ללמוד לבגרות באנגלית?..), אז אני אכתוב.
(המסר המקורי-מקורי של הסיפור הזה היה שיפסיקו להפריע לי לנגן בחליל, מה יש, אפשר לפתח קצת סובלנות דתית כלפי כל מיני מיעוטים)
אפשר לומר, שהבדואי החמיץ את כל החיים שלו, שיכול היה להתרגש וללמוד ולעשות ולשאוף ולהבין ולהשיג ולעשות אלף ואחד דברים אבל הוא העדיף לאכול פיתה עם גבינה.
חוצמזה, שהיה לו כזה קשר מעולה עם המדבר (אלוקים), שממש אהב אותו וכל הזמן זימן לו מציאויות שיכולות היו לעשות לו טוב אם רק היה מתיחס (מתיחש) אליהם בצורה הנכונה, וגם את המדבר הוא פספס. כלומר, הוא ידע שהוא שם, הוא גם ידע שהוא אוהב אותו ואהב אותו בחזרה, אבל... חבל.
ואני, אני חושבת ש
אפשר לחיות ליד הבדואי, להאכיל אותו ולגדל לו את הילדים, ולחשוב שמכירים אותו טוב כי הרי גרים איתו באוהל אחד, אבל את הדברי הכי משמעותי (בעצם, היחיד) שהוא עושה, מפספסים. מעדיפים להשאר באוהל. לא יוצאים לראות אותו מזייף עם החליל, מתעלמים מהנשמה שלו.
וזה הכי חבל לי. כי גם אני מפספסת אנשים.
באסה, שאי אפשר להיות חבר של כל העולם.
[ליצירה]
........
......
אין לי מילים להגיב,
לא צריך מילים.
לפעמים הן סתם נורמה שמישהו קבע,
שכדי להגיד למישהו משהו כדאי לעשות את זה עם מילים,
לפעמים לא צריך מילים.
אתה חושב, שיבין לבד.
הוא יבין לבד הרי.
ואז יוצא שאתה כותב שבע עשרה אלף שלוש מאות שמונים ותשע מילים בנסיון להסביר למה לא צריך מילים.
[ליצירה]
...
רעיון יפה. חשוב להזכיר לנו את זה מדי פעם,
שאת הכוח שלנו אי אפשר לשאוב מהפחד של מישהו אחר.
פעם התגברתי על הסלידה שלי וערכתי מלחמת עיניים עם אחד החתולים שהסתובבו לנו בגינה, ולקח לי הרבה זמן לנצח אותו. הם לא כאלה תמימים כמו שאולי יכולת לחשוב.
|מוואהאההאה...|
[ליצירה]
.
נגיעות שכאלה.
"מקפיד להציץ
בשעון ברוב חשיבות מדי שלוש דקות כדי לראות אם חלפו כבר שלוש דקות והגיע הזמן להציץ בשעון ברוב חשיבות."
מתה על אלה.
החיוך האחרון לא היה נראה לי חיוך של עליונות. להפך, הוא שמח שהיא מבינה, כאילו הכל שלם יותר עכשיו.
אבל יכול להיות שקראתי את זה ככה בגלל השורה הראשונה,
שאם היא לא הייתה (למרות שאפשר לפרש אותה כצינית, אני בתמימותי חשבתי שזה באמת אופטימי),
הקטע היה יכול להראות כביקורת עגומה ואפרורית על הוורוד שבעולם.
איזה יופי שכתבת.
|חיוך מרוח|
[ליצירה]
תגובה אחת מני רבות.
מדהים (מרשים) איך שזה נוגע בכל כך
הרבה אנשים,
איך שכולם מבינים,
או מבינים מה שהם רוצים להבין,
זה ממש יפה.
אהבתי את העניין עם הגיטרה.