[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
למא כולם אומרים שזה מטורף?
זה לא מטורף, זה מצוין.
מעולה.
אדיר.
ועוד כל מיני כאלה שכולם כבר אמרו.
(טוב נו, וזה גם קצת מטורף.)
מזכיר לי קצת את מדריך הטרמפיסט (לוויתן כחול...)
וגם קצת את המתכונת בפיזיקה.
תכתוב עוד, אהבתי ממש.
[ליצירה]
זה לא קטע
לכתוב משהו בלי לרצות להגיד בו משהו. כי אז, מה הרושם שהוא משאיר? ולמה מפחדים כ"כ ממסר?
אני עדיין אתמה בלבי.
(אף על פי שזה לא נכון תחבירית...)
ו-אמיתי, אתה עושה מחקר? ;)
יכול להיות שלאנשים שתקועים בתוך המערה בחושך לא מפריע שהם בחושך. ואם תשאל אותם הם גם יענו לך שהם לא רוצים לצאת את האור ואולי יתרצו את זה בתפישת עולם מובנת ומתקבלת על הדעת מאוד.
אבל בתור אחד שחי באור, אתה יכול להבין שהם טועים, למרות שזה לא אכפת להם.
זה שהוא לא מרגיש החמצה זה לא אומר שזאת לא בעיה.
האם הוא צריך להרגיש, האם זה בכלל שייך אליו כל זה? אתה יכול לומר שלא, ואי אפשר יהיה להתווכח איתך (למרות שאני כן, ולי יש אפילו פריבילגיה כי אני המצאתי את זה), כי זאת שאלה אישית. רק שלפי האמונה שלי כל דבר שמגיע אליך יש לו תכלית ופוטנציאל לקדם אותך. הבחירה שלך אם לקבל את זה או לא.
(או כמו שאמר הרב שמואל אליהו בשבת חברון שנה שעברה: השמש היא אותה שמש, אנחנו אלה שמקימים מחיצות.)
[ליצירה]
.
נגיעות שכאלה.
"מקפיד להציץ
בשעון ברוב חשיבות מדי שלוש דקות כדי לראות אם חלפו כבר שלוש דקות והגיע הזמן להציץ בשעון ברוב חשיבות."
מתה על אלה.
החיוך האחרון לא היה נראה לי חיוך של עליונות. להפך, הוא שמח שהיא מבינה, כאילו הכל שלם יותר עכשיו.
אבל יכול להיות שקראתי את זה ככה בגלל השורה הראשונה,
שאם היא לא הייתה (למרות שאפשר לפרש אותה כצינית, אני בתמימותי חשבתי שזה באמת אופטימי),
הקטע היה יכול להראות כביקורת עגומה ואפרורית על הוורוד שבעולם.
איזה יופי שכתבת.
|חיוך מרוח|