נאמר לי היום, באופן ישיר

אתה רוצה שזק"א יקחו אותך מהמשרד?

והתחלתי לחשוב

כן, כך זה יסתיים

אפודות צהובות, קטנוע מטרטר, חרדי עם פאות וגופתי הכנועה במורד המדרגות

וכולם יסתכלו, כמובן

ויתלחשו: בגילו? התקף? שבץ?

ויצאו החוצה, לראות, אין כמו מוות טוב להפיג בדידות.

חלק יתעצבו, חלק לא, רובם ימשיכו כי ככה זה

הם לא הכירו אותי, לא הכרתי אותם

בסוף זה יגיע גם אליהם

אבל לא עכשיו, אז זה לא מעניין.  

מה הסיפור עם המוות? הסופיות? הפחד מהאין כלום?

פעם חשבתי, המוות לא מעניין

חשבתי, המוות שם, כמו סרטן, סופי וסופני  

אבל הוא כן מעניין

כי קראתם

קראתם כי התחלתי במוות וכך אסיים.