אל תעוררו את האהבה, גם אם תחפץ.
כי מי יודע, אולי היא שוב תתקע כסכין
בגבו של ילד קטן ורועד
ששוכב במיטה
לבד בחדר.
אפשר לקנות לו אטמי אזניים לילד
שלא ידע שבחוץ כולם נשרפים.
שלא ישמע את הכוסות
מתנפצות במטבח
ויתנפץ לרסיסים.
שלא ישמע את אמא צועקת ואחר כך
בוכה וגם אבא כועס שלא יהיה
גם הוא יום אחד אבא אומלל
שמתנפץ במטבח
מתחת לשמיכה.
בבקשה, אל תעוררו את האהבה גם אם תחפץ
תנו לה לישון בשקט ולמות
מיטת נשיקה.
עשר אצבעות
-
גן נעול, אחותי.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בלי אהבה...?.. .. ... ..גם אני לא מסכימה אבל כתוב יפה [ליצירה]
- [ליצירה] . איך לא הגיבו לך?????? שיר מצוין ממש. הכאב בוקע ומדמיע, ולא נותן מרגוע גם אחרי שמסיימים לקרוא אותו. אוף עם הדברים האיומים האלה שילדים ואנשים בכלל צריכים לעבור. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו, איזה דבר חזק שזה. מודה לך רעות שהזכרת לי שרציתי לקרוא את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] אמל'ה. השיר הזה מרעיד לי את הלב כ"כ. וואו וואו ו ואו ............................ מדהים. ילדה [ליצירה]
- [ליצירה] אולי לא הגיבו כי לא היה להם מה לומר? כמו לי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה כ"כ עם מה שאמרת, [ליצירה]
- [ליצירה] חבל שאת מיואשת, חכי לה שתחפץ, על כל הרע תכסה האהבה, אם זו אהבת אמת היא תנצח באמת, רק האמיני. [ליצירה]
- [ליצירה] * אני בן! [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד וואו. הותיר בי רושם חזק מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד אני קוראת את זה שוב ושוב מתפעלת מהאמת והעוצמה והכאב שקוראים מבין השורות. תמיד יש לנו שאיפה כזו לחנך את הילדים שלנו אחרת להקנות להם עולם אחר,אנחנו [אני בכל אופן]מפחדים ממעגלים שיחזרו על עצמם,לא רוצים למצוא את עצמנו אחרי שנים של להיות הורים מתחרטים על מה שעשינו או שלא עשינו. ומהי הדרך לשנות? היא הדרך להשתנות עוד מהיותינו עוללים קטנים ופוחזים לדעת מה לקלוט מה להשאיר. כבר אמר המשורר:אי שם עמוק בתוך תוכינו טמונים קולות וזכרונות מראות רבים שכבר שכחנו ספרי פלאים ומנגינות... [אהוד מנור]. ומתוך הרצון והמעשה לשינוי אפשר לגרום לאהבה לחפוץ... [ליצירה]
- [ליצירה] * זה בטח רעיון שאותו אתה מדגיש, אז שלא תחשוב ת'צמך שאתה הוגה גדול באמת. סתם... לדעתי הוגה גדול באמת מורכב מעוד מספיק מאפיינים גדולים באמת שניתן למצוא בו, חבל לצמצם גדלות להגדרות קטנות. אבל נו שוין, רעיון חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] דונט וורי בי הפי! קודם כל, מצאתי עניין רב בחוסר הפיסוק בשיר הזה. אפשר לחפש ולמצוא בו מספר משמעויות, וזה טוב ככה. שיר זורם וקולח, למרות התוכן ובגללו, וזה טוב ככה-זורם וקולח. אתה רוצה לברוח, וזה טוב ככה לברוח כשרע, גם אני בורח. (התלהבתי על ה 'וזה טוב ככה'. אבל האמת, זה טוב ככה להתלהב) אל תברח סתם, כי לא תמצא כלום. אם תברח להרים-בטוח יהיה מי שישמע אותך, וגם בים דרך אגב. תברח, ברח לשדות, לים, להרים, לגבעות, לנחלים. ברח ותזרום, זה טוב ככה;) [ליצירה]
- [ליצירה] ככה: ראשית, אני בן. שנית, כשאני מגיב ליצירה אני מעלה על כתב את מה שחוויתי בעת קריאת היצירה. אני לא כמו אותם אלו שלא מפסיקים לפדבק. אני אומר את מה שהשיר עושה לי. במקרה הזה השיר עשה לי: איכס. וזהו. לא יותר מזה. ואם לאחרים זה עושה משהו אחר, הם מוזמנים להגיב. כשכתבתי "איכס" זה היה על ההרגשה שהשיר הותיר בי ולא עליך (גם אם יכול להיות שבדיעבד אני חושב ככה). [ליצירה]
- [ליצירה] *** האמינו לי רבותי, שלא העזתי לעבור על חצי מכל הדברים שנכתבו כאן. מעניינים ככל שיהיו, הם ארוכים מדי ומתישים בשבילי. אשר על כן, לא בא אני להתפרץ לוויכוח, לדון בעניינים של דת אל מול פלורליזם, ואפילו לא להביע את דעתי בנושא. ברצוני רק לחוות את דעתי על השיר בתור יצירה ותו לא. אז ככה: השיר הינו שיר נחות, משולל כל ערך ספרותי, מטומטם במקצת, לא רגשני, לא אמיתי, מתחנף, מתיפייף, מעצבן ודבילי. אה, הוא גם מעורר סלידה עד שבא לי להקיא. לילה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] בוי בוי בוי השיר הזה נחמד. משעמם בטוח לא. "אם היית כאן לפני אם כבר באבּוּ כּבּיר אם באבק באוויר את מרחפת" אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] :) אל דאגה שמואל, גם אתה לא תחמוק מידנו נוטפות הפאשיזם... אנחנו כבר באים לצבוע לך את השיער בכתום.. | פרצוף זדוני מאוד | [ליצירה]
- [ליצירה] בטעות לחצתי אנטר. רואים שהיית שיכור, אבל מעניין שמה שאתה מגלה בתוכך כשאתה שיכור, זה חב"דניקיות... (בהיותי חסר *דעת* *חכמה* *בינה*) אתה חב"דניק במקרה? [ליצירה]
- [ליצירה] * אני בן! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה שיר שיכור. [ליצירה]
- [ליצירה] * ראשית, לגבי התמונה. בניגוד לשאר המגיבים אני נוטה לחשוב שהתמונה אינה מונה איכויות צילומיות יתרות. עקומה, חתוכה ויותר מדי מגויסת. ברגע שאת באה להעביר בצילום תחכום מסוים או מסר, את צריכה אמינות גבוהה לטבעיות הצילום. מה שמאוד חסר כאן. התמונה יכולה להיות עם הרבה ריח, אבל חסרת טעם לחלוטין. שנית, לגבי הדברים. מדבריך עולה ניחוח של טרוניא כלפי האנשים המנהלים את המאבק, על שאין הם שמים את פניהם כלפי 'כלל ישראל'. הרי זו חוצפה שאין כמוה לבוא בתלונה לאנשים אלה, רגע לפני שזורקים אותם מבתיהם, רגע לפני שמחריבים עליהם את עולמם, רגע לפני שמוצאים את מתיהם מהקברים-על שאין הם מכוונים במעשיהם לתועלת 'כלל ישראל'. אין אני יודע אם גישה זו היתה גורמת ל "פני השטח להראות אחרת", אבל דבר אחד אני משוכנע. הדאגה האגואיסטית הזו לכאורה, לבתיהם, לחוף ולים, הינה הדבר הטבעי, הלגיטימי והבסיסי ביותר שבו אנשים אלה יכולים לאחוז. לכי תבקשי מחולה גוסס שיקום להביא אקמול לחולה השוכב בחדר לידו. ציני הא? [ליצירה]
תגובות