[ליצירה]
חבל שלא הסברת את התגובה שלך.
אם יש לך משהו להגיד- תגידי אותו בצורה ברורה. תגובה כזאת נראית כאילו הכוונה היחידה שלה היא לפגוע, והיא בטח לא מהווה ביקורת בונה - שבשבילה יש את האפשרות להגיב.
אם, למשל, היית מסבירה שמה שכתבתי גורם לך לתחושת אי-נוחות ואפילו גועל, הייתי יכולה להגיד שזה חלק ממה שהשיר אמור להעביר ולפיכך אני שמחה על תגובתך, שמעידה על זה שהצלחתי בכך.
[ליצירה]
אני חושב שהמסר עבר טוב
אם מה שניסית זה להעביר לקורא תחושה לא נעימה, הצלחת, ובגדול. אבל קצת קשה לי לשמוע שאת מרגישה שכתיבתך היא "הקאת מילים". אני חושב שאם באמת היית "מקיאה מילים", שירייך היו לא ממוקדים (חסרי פוקוס), ואולי אפילו חסרי משמעות אמיתית, ולעניות דעתי אין זה כך! אני מאמין שמה שבאמת קורה בכתיבתך, זה כמו שקית הזלפה של קצפת:
כל פעם את מוציאה ממנה טיפה,
ולכל טיפה את נותנת עיצוב משלה,
ולמרות הכמות המועטת,
ההנאה ממנה מרובה...
תודה
[ליצירה]
כמה אנשים. פחות אחד, ועוד אחד, ו.. הופ!
נשארת לבד.
כמה אנשים, ודמיינו איך מרגיש מי שהפך כוכב בין לילה ונותק ברגע מכל הסביבה האנושית המוכרת לו, ואין לו נפש קרובה, רק כמה תאבי בצע שמסתובבים סביבו כמו דבורים סביב המלכה.
[ליצירה]
זכותך המלאה.
אבל בעיניי החיים הם הכי חשובים ולדעתי המחויבות הראשונה של הורה צריכה להיות כלפי ילדו. נראה לי הגיוני שהורה אמור לאהוב את ילדו ולשמור עליו מכל משמר.
[ליצירה]
טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה...
ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע!
[ליצירה]
איזה יופי עצוב. אני איתך, גם מחכה שייגמר כבר האפור הסגרירי הקודר המסרבל הזה.
משקולות אכן יכולות להיות מתוקות ושרשראות ברזל הופכות לפעמים להיות קלות ורצויות. אני מקווה שאת לא מפסיקה להרגיש גם את הצד החיובי שבהן.