ב"ה

שְאֵלָה שֶל אִמָא

(מהרהורֵי אֵם לְבוֹגרים)

שואלת אותו: "בּני, מה שלוֹמךָ?"

וּבאמֶת כְּמֵהָה לַדַעַת

כל פרט קטן שמסעיר את לִבּוֹ

מְרָגֵש או מְתַסְכֵּל

מסעיר או מְטַלְטֵל

ועוֹנֶה לי: "אמא, בסדר גמור"

וּמוסיף עוד פְּרָטים לַתֵּאוּר..

שואלת אותה: "בִּתי, איך היה?"

וּמשתוקקת להרגיש יחד אִתָּהּ

את כל התחוּשוֹת והחוָויוֹת

השְמֵחוֹת, העצוּבוֹת

הקלילוֹת, המכבּידוֹת

שחוֹוָה בִּתִּי בכל רגע..

ועוֹנָה לי: "אמא, היה נפלא"

וּמוֹסיפה בְּפֵרוּט מה אֵרַע..

שוב ושוב אחפש לי את שביל הזהב

בין "לדעת הכּל, כּאן ועכשיו"

לבין "לא לחטֵט, לא להגזים"

להתעניין בְּמידה, אך לא להתעלֵם..

ואתם יְלָדַי, כּל אוֹשרִי הצָרוּף

הַתֵדעוּ עד כּמה אוֹשְרֵכֶם לי חָשוּב?

אֶשְאַף עבורכם את הדרך לִסְלוֹל

וּלְעוֹלָם אוֹסיף עוֹד לִשְאוֹל...