[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
א. אני מניחה שכל השפה הצבאית נשמעת לך טבעית, אבל לקורא מבחוץ אותי כדאי לבאר שהארוך הוא נשק והקרמי הוא אפוד. זה לא יוסיף ליצירה צעירות. "להשאר בהאזנה" נשמע למישהו שלא היה בצבא כמו טעות חמורה בעברית.
ב. חוץ מזה, הקטע כתוב טוב. נשארתי מרותקת ואפילו מצאתי את עצמי מתקרבת למסך, אבל ביטויים כמו- "ספק מעורר ספק מעיר" , "נדלקו בדירוג בבית הסמוכים" מעוררים אי נחת. לא כדאי להקריב זרימה של סיפור לטובת המליצה.
ג. ועכשיו, אחרי כל ההערות כשאני בטוחה שאני לא הורסת לאף אחד-
אתה פשוט לא נורמלי! אתה משוגע!
לא עושים דברים כאלה!!
בדרך כלל אני לא מחובבי ז'אנר הטוויסט, אבל זה דווקא מוצלח. כתוב טוב מאוד, ובכל זאת, לא משחקים ככה עם לב של סבתא.
ערוגה, אחת עם לב חלש.