[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
זה טיפה ארוך, אבל יפה:
"ויש מה שתלוי בגיל, שבשנים המאוחרות נחלש עניינים הרגשיים. ומי שחכמתו מרובה ממעשין שבכל עבודתו מחפש טעם ורגש, הרי שבעת משבר, בבא עליו זמנים חשוכים, שרוב ימיו של האדם הם כך, באה רוח ועוקרתו והופכתו על פניו ונופל ונשבר לגמרי.
אבל מי שמעשיו מרובים מחכמתו- שהעיקר אצלו היא עשיית רצון ה' בבחינת הקדימו נעשה לנשמע, ובכל עבודה וקיום מצווה מתבונן בדעתו וחושב: רבש"ע, אני שמח שאני עושה רצונך, צהלה ורנה לזכר מלכותך! ויונק את ההתלהבות והרגש מעצם קיום מצוות ה',
אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו, שענין זה קיים תמיד. בחשכה כאורה. ודרגה זו היא תכלית העבודה.
(נתיבות שלום על פרקי אבות, שם.)
[ליצירה]
ממזר לקח את לקיצוניות, אבל השורה התחתונה היא שלא כל מה שנכתב צריך להכתב, ולא כל מה שצריך להכתב צריך להתפרסם. יכול להיות שיש יוצרים עם "עולם פנימי עשיר" שלא צריכים שום תיקונים, אבל השיר הזה, לא ראוי להגדרה הזאת. וכל שיר שנכתב לפי הנוסחא הזאת, קשה לי להאמין שיהיה ראוי להגדרה הזאת.
באדיבות ערוגה, מרשם חלופי:
קח את הרגשות והמחשבות של בוקר,
חכה עד שתגיע המילה הנכונה,
שעבד אותה לדיוק,
השחז אותה לאמירה,
שחק איתה עד שלא תהיה בנאלית וסתמית, שתהיה ראויה לזמן ולקשב שהקורא ישקיע בה,
הרעף עליה מבטי ביקורת לוודא שהיא מדוייקת ואיכותית,
וכשתסיים,
תראה אם הצלחת לגעת או לעניין אחרים שאינם הקהל הקבוע שלכם.
מה דעתך?