[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
אין דבר אחר.
נראה שלפעמים זה באמת כך.
אהבתי שעם כל כמה שהסיטואציה קשה זה מתואר בצורה עדינה. היה הרבה יותר פשוט בסיפור כזה לגלוש לדרמה או אופרת סבון...
[ליצירה]
א. שי הוא לא יוצר חדש באתר, השיר הזה מבטא גישה ישנה ומוכרת, וזה לא עליהום אישי עליו, ולכן אין "צורך לצאת להגנתו". מכיוון ואני יודעת שלשי יש את קהל הקוראים הקבוע שלו, שמתחבר ליצירות האלה, אני כותבת את הדברים כאן, ולא אצל יוצר שעלול לקחת את הדברים קשה.
ב. הכי קל לקחת את הדברים לקיצוניות. לענ"ד, מי שאמור לבצע את הסינון הכי רציני זה היוצר עצמו. עורכים לא מתיימרים לקבוע איכות, וגם ממזר טרמפיסטים ואנוכי לא מתיימרים לעשות זאת, אבל יש באתר הזה מעל לחמש עשרה אלף (!!) יצירות, והאיכות נעלמה אי שם בין הררי הכמויות. אם הגרפומנים רוצים שמישהו יקרא אותם, חייבים לאזן את קצב הפרסום, והדרך היחידה לעשות זאת מוטלת על הכותבים.
אני חוזרת על עצמי, אבל כנראה זה לא ברור דיו: אני לא טוענת שהשירים לא טובים, רק שלא כל שיר צריך להתפרסם.