[ליצירה]
ניצן ופרח, ביקשת שארחיב את קריאתי?
השיר הזה מטלטל (טלטל אותי)
באמבווילנטיות שלו
בכוח החיים והחיוניות שבו
ובצירוף הבלתי נפרד
של המוות מן החיים בכלל
ובקיום ובגורל היהודי, בפרט.
הקורבן מאז ימי אברהם ויצחק
כניסיון המוטל על אומה נבחרת, למבחן מאלוהים
משולב בארמז בשירך
בפתיחת השיר: שתי שורות ראשונות.
ועל מצוות העברת הסיפור, ההגדה הזאת
מדור לדור
עם הכאב הצרור בתוכה...
ועל ברכה ועל זכות להיכלל באגודה
הזאת יחדיו, כדי ליצור המשכיות.
חשתי בקריאה את האמביוולניות בקול הדוברת
את עוצמת הרגשות: את האירוניה מחד
ואת התפילה מאידך...
אמילי
[ליצירה]
קונפליקט
ותחושה חמקמקה
בתחושה מוכרת שניתן להזדהות עמה.
כתוב יפה.
[ליצירה]
[ליצירה]
מצטרפת ל'לנצח אנגנך.'
יש סליחה ויש סליחה...
באם סליחה משמעותה להמשיך להיות קורבן,
עדיף פעולות מועילות אחרות שניתן להתכוון אליהן.
שמה לב שכמעט כל התגובות הן בקשר לתוכן, וגם אני הפעם סטיתי מדרכי בדרך כלל.
אני בעד (דעתי האישית) להתייחס לכתיבה
כי לתמיכה נפשית יש פורומים מיוחדים.
שבוע טוב
אמילי
[ליצירה]
ורק אוסיף ליתר בהירות
שהגלידה היא כסמל
שאינו אלא ייצוג לדברים הפעוטים של החיים
שאדם נוטה להתעלם מהם
ולא למצותם, ואולי הם המקור לחיוּת, לחינניות.
אמילי
[ליצירה]
טבעי שישנה קנאה כשממליצים על יצירה של אחר ולא על שלך אך
כדי שתרגישי טוב בעניין הפ-יסוק, הפיסוק הוא כלי אמנותי בידי המשורר או הסופר
ורק הוא מחליט היכן להניחם ולא חוקי הלשונאים שהם במקומם בחיבורם עיוניים אך לא בפיוט.
והנה במיוחד שבשבילך הבאתי לכאן פיסוק של יוצר דגול
העוברים בריצה/ פרנץ קפקא (1913)מתוך: פרקי התבוננות. תרגום: אילנה המרמן
כשאנחנו מטיילים בלילה באחד הרחובות, ואיזה איש, שאנחנו רואים אותו עוד מרחוק – כי הרחוב שלפנינו עולה והירח מלא – רץ מולנו, לא נתפוס אותו, גם אם הוא חלש ולבוש בלויים, וגם אם מישהו רץ אחריו וצועק, אלא ניתן לו לרוץ הלאה. כי לילה, ולא אנחנו אשמים שהרחוב שלפנינו עולה, מואר באור הירח המלא, וחוץ מזה, אולי תכננו השניים את הרדיפה הזאת להנאתם, ואולי הם דולקים אחרי איש שלישי, ואולי הראשון נרדף על לא עוול בכפו, ואולי השני מתכוון לרצוח ואנחנו נהייה שותפים לרצח, ואולי אין קשר בין השניים והם פשוט רצים אל מיטותיהם, כל אחד על דעת עצמו, ואולי הם סהרוריים, ואולי לראשון יש נשק.
ולבסוף, האם אין לנו הזכות להיות עייפים, האם לא שתינו הרבה מאוד יין? אנחנו מרוצים שגם את השני איננו רואים עוד.
תודה ושבוע טוב
אמילי