[ליצירה]
מילות פנינה...
ואני קראתי אותן כפשוטו-
רגעי הנאה אינם רבים
"בחיים הם נוהגים, לרוב בבודדים..."
אז תפוס אותם,
כל עוד "השמש נמצאת במרכז..."
תודה על השיר
להמשך יומי
אמילי
[ליצירה]
נפלא.
מחוץ למילה אחת שצרמה לי
והייתי מחפשת לה תחליף...
או כך-
כתבי! גם אם אין לך מה לומר
כתבי עד צאת
כתבי, גם אם אין לך עט
ולאחר-
דברי. אמרי
מילותייך לחלל השקוף. זה אני
כאן לידך. אינך מרגישה?
אינך מרגישה.
[ליצירה]
תהליך תחושתי מעניין.
הנע בין תחושת הגורל המאיים והפחד,
הריק מכל פרט מוסכם: אל או אדם
שיכול לסמן
את הדרך לתקווה.
והסיום מרגיש לי אירוני-
"שְׁבִיב הַתִּקְוָה הָפַךְ לְפַחַד:"
ולכן הסיום לקריאתי,
"גּוֹרָלְךָ נָתוּן בְּיָדֶיךָ."
לאור כל התהליך בשיר
אינו כה חד משמעי
ומשאיר את הקוראת במקרה הזה
להישאר בספק...
מר.
[ליצירה]
מה הסיבה לעימוד ממורכז?
הוא לא תורם דבר לשיר
כאשר הוא נעשה באופן סוחף
(ולא רק על-ידך, שמתי לב, כאן באתר)
אישית,
זה מראש מנמיך את השיר
להבנתי הצנועה.
חג שמח
אמילי
[ליצירה]
האם מותר לי להציע? (כי אהבתי)
נגעתי טיפה
שמי ברזל הכהו המים
שמי חלד הבהירו
החיוך אבד
על פני הגלים
במימי האוקיינוס
שילחתי
אלף מילותיי הארוזות
חזרו
באדוות רכות
אריזות ריקות.