השוואה בין שירו של הירושלמי לשירו של אלתרמן:
לדעתי זהו שיר קונטרה לשיר "איתך ובלעדייך" מאת נתן אלתרמן (כמדומני):
לפי נתן אלתרמן:
"השעון גימגם דבר מה אני יודע -הוא רצה לומר : אחת אחר חצות"
וכאן ידידנו הירושלמי חזר בזמן והקדים בחצי שעה את השיר של נתן אלתרמן,(אם כי היה יותר מידי עייף) כי אולי לא רצה שיהיה כאן פלגיאט, והוא רצה להקדים את שירתו ויצירתו של המשורר, כי הוא חושב שדעותיו הפוליטיות מקדימות את זמנו .
אבל כאן מתחיל ההבדל העצום:
בניגוד לאלתרמן שלא נרדם בשעה אחת אחר חצות והשלים את כל השיר באבחה אחת וזאת מפני שישב בניחותא בקפה כסית ודיבר קצת עם שלונסקי וקצת עם לאה גולדברג, הרי שידידנו הירושלמי שהוא איש ציבור עסוק ביותר וכנראה השתתף בהפגנה של גוש שלום או סולידריות, חזר הבייתה עייף ונרדם בחצות ומחצה כשידו מוטה על המקלדת ובכך לא זכה להשלים את שיר התגובה שלו לשירו של אלתרמן, והוא לא היה צריך לספור כבשים מפני שהכבשה באה בחלום ואולי גם כתבה את השורה האחרונה.
נתן אלתרמן כתב שיר אהבה ואילו הירושלמי כתב שיר ילדים, אבל נתן אלתרמו בשירו התחילו כשיר ילדים בכתבו:
"תינוקות סומים פורשים עכשיו כנפיים"
משמע בעיני הירושלמי הם סומים פוליטית ועל כן הוא כתב שיר זה בכדי להסב את עיניהם לשיריו האחרים
חברה. נקרעתי....
תבזבזו תזמן שלכם על מישו אחר...
בכולפופן. שמתי לב שאפחד לא התייחס לכלבה של שמוליק- דולי. אני זוכרת אותה בתור כלבה. פשוט כלבה חמודה, דלמטית, בלי זנב, ועכשיו- בלי צוואר.
אתם חושבים שכדי ש"בשדה ירוק כבשה פועה" יתקיים, נצטרך להקריב כזה קורבן?
אולי הכותב הנשגב מקריב את עצמו?
ירושלמי- שקול הצעתי. התפשרתי בשבילך....
ב"ה
אזמה אם יש דולי בחדרי חרדים, זאת לא היתה הנקודה. ניסיתי להגיד שבגלל שיש דולי כלשהי שקשורה לפוליטיקה, (אשתו של..) אפשר לקשר את הכפלת הכבשה לפוליטיקה. וכמובן שאני איני מסכימה עם דעות המשורר הדגול, אך אני מנסה לפרש את מה שלדעתי הוא חשב בעת כתיבת יצירת המופת. ואם אתה ממש רוצה, בגלל שיש דולי בחדרי חרדים, אפשר לקשר את ההכפלה גם לחרדים. אבל בשום מקרה שהוא לא יוצאת השלשה. באמת, לא לעוות את דברי עד כדי כך! הם מעוותים מטבעם...
:-)
ירושלמי הוא באמת ירושלמי?
כי אם כן, מישי, יש צורך מיידי ודחוף לרבע את המשולש: נוצרי, ארמני, מוסלמי ויהודי.
נראה לי שאנחנו הולכים להפוך את כל התיאוריות שבנינו על פיהן, בדרך להבנה המושלמת של השיר:
השעון הולם - זהו שעון הכנסייה, ובעצם הפעמון שלו, שהולם ומזכיר למוסלמים (ואולי גם לארמנים?) להגיע למסגד. המואזין (או הטייפ ששם שם כשהוא נוחר) מחכה למאמינים.
חצות ומחצה - בעוד הכופרים נוהרים למסגדים ולכנסיות, יושבים צדיקנו היהודים בכותל ומקוננים בתיקון חצות על הגלות הנוראה שחצתה את עם ישראל מארצו, וכאילו חולק ליבו של העם לשניים.
בשדה ירוק - בכפר פסטורלי בשוויץ, שם יושב לו אוטו ון-דרעק, האיכר השמן והגוי כל כך ומרביץ גיהוקים (גרעפסים בלע"ז) מחביות הבירה ששתה.
הכבשה פועה - יושב החצי השני של היהודי המקונן בכותל, היהודי שבגלות, ועיניו דומעות, ופיו פועה לאבינו שבשמיים לגאולה.
אחח, ירושלמי - קרבת אותי לאבינו שבשמיים!
רק להוסיף בהמשך לדבריך המחכימים, כי אם אצל אלתרמן מנוחתו עדן, השעון גמגם, יודע-ולא יודע היכן הוא ומהו כיוונו בחיים, הרי שאצל ידידנו הירושלמי (מזרח ירושלים?) השעון ה-ו-ל-ם!!! הכיוון ברור והדרך נטויה!!
אביב - יישר כוח על פרשנות נהדרת!
ב"ה
בדיוק חשבתי על הרעיון של פועה כסמל לחיים חדשים בגלל שפרה ופועה, אבל אוהב גנבנב לי (:
בכל אופן, כולכם פירשתם יפה, אך כמובן אין זה סותר את נשגבותה של פרשנותי העמוקה. בנוסף לכך, יש לציין שכפל הלשון "חצות ומחצה" מעיד על שני דברים: חצות מעיד על החושך הגדול ששורה עלינו בזמנים של מלחמה, ומחצה הוא השאיפה לחצות את השטחים שבידינו ע"מ להגיע לשלום, שבו כבר לא חשוך, ואפילו כבשה פועה (מלשון חיים חדשים, שלום, התחלה חדשה) בשדה ירוק (שבא כקונטרה לקו הירוק. לא יהיה קו אחד, יהיה שדה, כלומר שטח, לא יצטרכו גבולות ברורים, בבחינת וגרה זאבה עם כבשה פועה בשדות ירוקים.).
ידידיי, ידידיי, כולכם טועים.
הרי ברורה היא כוונת המשורר, ברורה ואף לא נשגבה.
השכיל מר ירושלמי לתאר נאמנה את מרחבי הזמן מול מרחבי היקום.
ואסביר:
השעון הלם - חצות ומחצה - הנה לנו, תיאור חי ונושם (והולם) של בריחת הזמן מאיתנו, ההתבגרות, הזקנה, המוות! השעון הולם בנו, שעון החיים הוא.
ומנגד -
בשדה ירוק
כבשה פועה.
מרחבי היקום האינסופיים, הירוקים, הרעננים, כביכול קונטרה למחשך החצות, כביכול משדרים תקווה ומסר לנצח: גם אם יהלום השעון סופית וקדיש ייאמר, גם אז היקום כולו פתוח בפניך, גם אז מתקיימת הנשמה במרחבי היקום (והזמן הנצחי) האינסופיים.
גם כשנראה לך שחור, חצות והלום - הרי שהירוק ופעיית הכבשה שורים תמיד, מעין גן עדן (לְחַיוֹת?)
הכבשה הפועה היא סמל לתקווה להתחדשות (שפרה ופועה) ללידה חדשה, להתהוות.
ירושלמי - כה לחי.
בטוחני שלא התכוונת לכך - אך כשהזמן הוא אינסופי, והמרחב כנ"ל, מחשבות האדם הינן אינסופיות כמותם...
אם אין פה קריטריונים מינימליים לרמה אז בטח שלא צריכים להיות קריטריונים לדעות מסויימות לצורך כתיבה פה. זאת מדיניות האתר עפ"י החלטת מנהלו.
לעומת זאת, אני לא מבין למה את רק קוראת למישי "פלסטינית שכמותך!"..
או שאני התחלתי לא להבין, או שאת התחלת לכתוב לא ברור.
בכל זאת, ממה שכן קלטתי, שכחת שיש גם הכבשה דולי בפורום "בחדרי חרדים" בהייד פארק. (טוב, את לא מכירה). אז מה? מדינה שלישית בדרך?
הדרך השלישית חוזרת.
מצאתי כמה תשובות לשאלות שהשיר מציג בפניי:
חצות ומחצה:
זו השעה המרגיעה, בה נרדמים הילדים
מי שפועה בשדה הירוק:
כבשה פועה -בוכה בדיר, זה בנה הקט אשר אבד
ישוב טלה אל חיק האם....
התשובות באדיבות השיר "ערב אל מול גלעד"
כיוון שכותב השיר המדהים, צין בראשיתו כי זהו שיר לילדים, על כן אמרתי אשימה פעמיי אליהם ואשמעה מה ידברו הקטנים.
ראשית, הכחשה חד משמעית מבתי הבכורה (טרום חובה), השעון לא הלם, הייתה זו רבקי שהלמה בכוח בדבורי. בתי מוכנה להישבע על כך (לולי איסור התורה שבדבר).
מה שכן, היא מודה שהיה זה בדיוק בשעה 12:30 (חצות ומחצה) כחצי שעה לפני סיום היום בגן הילדים.
שאלנו את דבורי אם כך הווה, והיא אשרה שנכון מחמת המכה שהלמה בה בחצות ומחצה, במקום לראות כוכבים ראתה שדה ירוק.
"ומה על הכבשה פועה?", שאלתיה.
מאז דבורי לא מדברת איתי, ועד שלא אתנצל שקראתי לה כבשה, אני מוחרם.
מערכת צורהרעיון נשגב, באדיבות נעל בית ונמלה, ועם איבוד שלי.
ב"ה
"כבשה פועה" -
מכיוון ש"פועה" מרמז על חיים חדשים, מובן מאליו שמדובר בכבשה דולי, הכבשה הראשונה שהוכפלה וממנה באו חיים חדשים. כמו"כ, דולי הוא גם שמה של אשתו של פואד בן אליעזר, הקשור לפוליטיקה, ומכאן אפשר ללמוד שהיוצר שואף להכפיל את מדינת ישראל לשתי מדינות, כפי שהוכפלה דולי.
כמו"כ, כדי לרמז על הכאב שבדרך לשלום, היוצר רמז לשם דולי, שהיא הכלבה של שמוליק, ידיד של נמלה - כלבה שהתאבדה, ונמשלת לערבים (הכלבים) שמתאבדים.
ב"ה
קרא את שאר שיריו ותבין. אנוכי רק ניסיתי לפרש שיר נשגב זה ברוח דבריו! עלתה דמותו לעיני, וניסיתי לחשוב, מה הוא היה אומר על זה..
ולמקרה שרואה את זה מי שדן עמדי על "כמיהה" של "ילדה קטנה", הרי לך דוגמא לכך שאני מפרשנת לפי מה שהיה חושב היוצר, ומעמידה את היוצר במרכז, ולא אותי!
1. הרועה והכבשה:
השעון מצלצל חצות ומחצה, הרועה מתעורר בבהילות רבה, הסיבה:
הכבשה נשארה לרעות ולא נאספה אל הדיר,מוקי- כלב הרועים מעל בתפקידו (ואולי עשה זאת בתיאום עם הזאב, בכדי שיחלקו ברווחים) , עתה יבוא זאב ויטרוף אותה, או שתצטנן חלילה וחס
השעון הלם בראשו והזכיר לו את כבשתו האהובה שעדיין שם -ובחלק השני הוא ודאי רץ לאסוף אותה
2.הבליין:
נערה שיצאה מן הבית לדיסקוטק או פאב ולא חזרה ועתה הולם שעת החצות מדאיג את ההורים שמתייחסים אל ביתם כאל שיה תמה הרועה האחו הירוק
ב"ה
כמובן, אפשר גם לקשר את יצירת המופת הזאת ללכלוכית (סינדערעלא בלע"ז).
השדה הירוק הוא כמובן שדה גידולי בר שבו צומחות דלעות מגודלות מזן בר מיוחד. (למשל, דלעות שגדלן כגודל החתלתול, וד"ל).
הכבשה פועה בשדה הירוק. כמובן שפועה זה מלשון חיים חדשים, וכך יודעים שהיא יולדת כרגע יצור כלשהו. מכך ניתן להסיק שאחרי שהיא תגמור ללדת היא והיצור שלה יאכלו בתאבון רב את כל גידולי השדה, וביניהם גם את דלעת הבר, שאמורה להסיע את לכלוכית בחזרה מהנשף!
ובינתיים השעון הלם, חצות ומחצה! לכלוכית ידעה שהדלעת אמורה לחכות לה בחוץ בחצות, ועכשיו כבר חצות ומחצה... אמרה לעצמה, ולכן הדלעת בטח כבר לא שם! וכך קרה שלכלוכית החליטה להשאר בנשף עד הבוקר, ולמחרת התחתנה עם הנסיף, בלי שום עניינים עם נעלי זכוכית.
פרשנות לשמה מישי את מפרשת נהדר ואני לא יודע אם לכך התכוון השמאלני הנ"ל אך הפרשנות שלך הרבה יותר מעניינת ממה שכתוב ב"יצירה" הדפוקה הזאת שהפכת אותה בעזרת הפרוש להרבה יותר ממה שהיא .
ב"ה
כולי התרשמות מיכולתך הנשגבת לטמון בשיר ילדים כה פשוט וקצר תובנות עמוקות ומעניינות כל-כך.
אנסה לפרש את מה שביכולתי להבין מהיצירה, אשמח אם תוסיף על דברי ותעשיר אותן במחשבות העמוקות שהובילו לכתיבת השיר הנפלא הזה.
ובכן, חושבני שברור כי "השעון הלם - חצות ומחצה" זה מלשון המילה חצי. כלומר, השעון הלם - הגיע הזמן - לחצות, לעשות מחצה בשטחים שבידינו. יש להיות שמאלנים רחמניים ונאורים ולתת מחצה לשכנינו, כי כבר הגיע הזמן.
בשורות הבאות מדברות על המצב שאח"כ, על מה שיוצא מזה. קודם כל ניתן לראות שתיאור הכבשה והשדה הירוק פסטורלי ורגוע, מעיד על שלום. כלומר, אם נחצה את מה שבידינו, נגיע למצב של שלום, שבו הכבשה פועה בשדה ירוק. כמו כן, ניכר שהיוצר לקח את השראתו מהמקורות, בהקשר של כבשת הרש. כוונתו הנשגבה היתה שלשכנינו יש כ"כ מעט, כמו כבשת הרש, ולכן אסור לנו לקחת מהם את זה. לעומת זאת, אם נתחלק, אזי אותה כבשה תוכל להסתובב חופשי ולפעות בשדה הירוק להנאתה, בלי שום פחד מפני עוולות.
ומובן מאליו שגם העובדה שהיוצר כתב/פרסם את השיר בניסן מרמזת על חודש הגאולה והשלום.
בברכת *ימין* ה' עושה חיל וחג עצמאות שמח,
פרשניתנו בשטח.
[ליצירה]
ניתוח ספרותי
השוואה בין שירו של הירושלמי לשירו של אלתרמן:
לדעתי זהו שיר קונטרה לשיר "איתך ובלעדייך" מאת נתן אלתרמן (כמדומני):
לפי נתן אלתרמן:
"השעון גימגם דבר מה אני יודע -הוא רצה לומר : אחת אחר חצות"
וכאן ידידנו הירושלמי חזר בזמן והקדים בחצי שעה את השיר של נתן אלתרמן,(אם כי היה יותר מידי עייף) כי אולי לא רצה שיהיה כאן פלגיאט, והוא רצה להקדים את שירתו ויצירתו של המשורר, כי הוא חושב שדעותיו הפוליטיות מקדימות את זמנו .
אבל כאן מתחיל ההבדל העצום:
בניגוד לאלתרמן שלא נרדם בשעה אחת אחר חצות והשלים את כל השיר באבחה אחת וזאת מפני שישב בניחותא בקפה כסית ודיבר קצת עם שלונסקי וקצת עם לאה גולדברג, הרי שידידנו הירושלמי שהוא איש ציבור עסוק ביותר וכנראה השתתף בהפגנה של גוש שלום או סולידריות, חזר הבייתה עייף ונרדם בחצות ומחצה כשידו מוטה על המקלדת ובכך לא זכה להשלים את שיר התגובה שלו לשירו של אלתרמן, והוא לא היה צריך לספור כבשים מפני שהכבשה באה בחלום ואולי גם כתבה את השורה האחרונה.
נתן אלתרמן כתב שיר אהבה ואילו הירושלמי כתב שיר ילדים, אבל נתן אלתרמו בשירו התחילו כשיר ילדים בכתבו:
"תינוקות סומים פורשים עכשיו כנפיים"
משמע בעיני הירושלמי הם סומים פוליטית ועל כן הוא כתב שיר זה בכדי להסב את עיניהם לשיריו האחרים
[ליצירה]
פחחחחחח
חברה. נקרעתי....
תבזבזו תזמן שלכם על מישו אחר...
בכולפופן. שמתי לב שאפחד לא התייחס לכלבה של שמוליק- דולי. אני זוכרת אותה בתור כלבה. פשוט כלבה חמודה, דלמטית, בלי זנב, ועכשיו- בלי צוואר.
אתם חושבים שכדי ש"בשדה ירוק כבשה פועה" יתקיים, נצטרך להקריב כזה קורבן?
אולי הכותב הנשגב מקריב את עצמו?
ירושלמי- שקול הצעתי. התפשרתי בשבילך....
[ליצירה]
אוהב, לובנת!..
ב"ה
אזמה אם יש דולי בחדרי חרדים, זאת לא היתה הנקודה. ניסיתי להגיד שבגלל שיש דולי כלשהי שקשורה לפוליטיקה, (אשתו של..) אפשר לקשר את הכפלת הכבשה לפוליטיקה. וכמובן שאני איני מסכימה עם דעות המשורר הדגול, אך אני מנסה לפרש את מה שלדעתי הוא חשב בעת כתיבת יצירת המופת. ואם אתה ממש רוצה, בגלל שיש דולי בחדרי חרדים, אפשר לקשר את ההכפלה גם לחרדים. אבל בשום מקרה שהוא לא יוצאת השלשה. באמת, לא לעוות את דברי עד כדי כך! הם מעוותים מטבעם...
:-)
[ליצירה]
סתם שאלה:
ירושלמי הוא באמת ירושלמי?
כי אם כן, מישי, יש צורך מיידי ודחוף לרבע את המשולש: נוצרי, ארמני, מוסלמי ויהודי.
נראה לי שאנחנו הולכים להפוך את כל התיאוריות שבנינו על פיהן, בדרך להבנה המושלמת של השיר:
השעון הולם - זהו שעון הכנסייה, ובעצם הפעמון שלו, שהולם ומזכיר למוסלמים (ואולי גם לארמנים?) להגיע למסגד. המואזין (או הטייפ ששם שם כשהוא נוחר) מחכה למאמינים.
חצות ומחצה - בעוד הכופרים נוהרים למסגדים ולכנסיות, יושבים צדיקנו היהודים בכותל ומקוננים בתיקון חצות על הגלות הנוראה שחצתה את עם ישראל מארצו, וכאילו חולק ליבו של העם לשניים.
בשדה ירוק - בכפר פסטורלי בשוויץ, שם יושב לו אוטו ון-דרעק, האיכר השמן והגוי כל כך ומרביץ גיהוקים (גרעפסים בלע"ז) מחביות הבירה ששתה.
הכבשה פועה - יושב החצי השני של היהודי המקונן בכותל, היהודי שבגלות, ועיניו דומעות, ופיו פועה לאבינו שבשמיים לגאולה.
אחח, ירושלמי - קרבת אותי לאבינו שבשמיים!
[ליצירה]
נאה דרשת.
ב"ה
אכן נאה ביותר. לולא היה שמואל ירושלמי תושב באר-שבע, אולי אף הייתי אומרת שיש משהו מן האמת בפירושך. אם כי אין ספק כי הוא מרתק למדי.
[ליצירה]
גדול - הבנתך עמוקה מני ים
רק להוסיף בהמשך לדבריך המחכימים, כי אם אצל אלתרמן מנוחתו עדן, השעון גמגם, יודע-ולא יודע היכן הוא ומהו כיוונו בחיים, הרי שאצל ידידנו הירושלמי (מזרח ירושלים?) השעון ה-ו-ל-ם!!! הכיוון ברור והדרך נטויה!!
אביב - יישר כוח על פרשנות נהדרת!
[ליצירה]
מישי את מפספסת נקודה אחת
בטוחני כי ידידנו הירושלמי (שם פטריוטי להפליא) התכוון בפירוש לחצות את הפלסטינאים, קרי את הפלסטינאים גופא...
וכידוע לך, בשר שנרקב הופך להיות ירוק....
:)
[ליצירה]
וואי!!
ב"ה
בדיוק חשבתי על הרעיון של פועה כסמל לחיים חדשים בגלל שפרה ופועה, אבל אוהב גנבנב לי (:
בכל אופן, כולכם פירשתם יפה, אך כמובן אין זה סותר את נשגבותה של פרשנותי העמוקה. בנוסף לכך, יש לציין שכפל הלשון "חצות ומחצה" מעיד על שני דברים: חצות מעיד על החושך הגדול ששורה עלינו בזמנים של מלחמה, ומחצה הוא השאיפה לחצות את השטחים שבידינו ע"מ להגיע לשלום, שבו כבר לא חשוך, ואפילו כבשה פועה (מלשון חיים חדשים, שלום, התחלה חדשה) בשדה ירוק (שבא כקונטרה לקו הירוק. לא יהיה קו אחד, יהיה שדה, כלומר שטח, לא יצטרכו גבולות ברורים, בבחינת וגרה זאבה עם כבשה פועה בשדות ירוקים.).
[ליצירה]
לא, לא נמאס לי!
שמע, לא משנה! הדברים, שאותם אני כותב, אינם שטויות, אלא קריאה להסתכל בעיניים של המציאות.
ולגבי סלידתך, לויקי כנפו על זה שהתחבקה עם ערביות, אז בכך, חשפת את פניך שהן פני גזען מאוס, שאינו מבין שהבעיות של אימהות יהודיות, אלה גם בעיות של אימהות ערביות וכל אם אחרת, ללא קשר למוצא שלה.
עד כאן!
[ליצירה]
לרן
לידיעתך, רן, בכתיבת שיר, מותר להשתמש בכתיב לקוי, לצורך חריזה. למשל, אפשר לומר: דגלי - אדום ולא דגלי - אודם; או: שמש לוהט ולא לוהטת. כך, גם בכתיב הקטע: שמי - קודר/ קודרים.
בברכה!
[ליצירה]
לגבי סלון מזל
בסלון מזל, לא יצא לי להיות ביום העצמאות, אולם, יום קודם לכן, בערב יום הזיכרון, הייתי בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי במועדון הגדה השמאלית בתל - אביב, שהייתי בין מארגניו; ושם, אכן קראתי משיריי לזכר קורבנות משני הצדדים.
[ליצירה]
אתם מעוותים את משמעות השיר
אל תנסו אתם להכניס לתגובותיכם ליצירתי הנ"ל, נימה אנטי-ערבית! במילים על הנאציזם האירופי, כוונתי קודם-כל, ליחסה של אירופה למדינות העולם השלישי, בתקופה, כאשר עדיין היו קולוניות אירופיות, שאגב-אורחא, ישראל כל-כך סייע לאירופה לדכא אותן.
[ליצירה]
לגבי קומונת שבכהון
היא לא הופכת לשום אתר סקס. פשוט, נכנסים כל מיני אנשים, וכותבים אשר עולה על דעתם. ואני כזה אדם, שאינו מסוגל למחוק הודעה, רק מפני שאיני מסכים איתה. אני הולך עם ההמונים, ואם זה מה שמעניין את ההמונים, אז שיכתבו.
[ליצירה]
לגבי "גירוש היהודים"
תראה, יש הבדל, בין גירוש האוכלוסיה הערבית של הארץ ב-48, שחייתה בארץ מאות רבות של שנים ברציפות, ושהיה לה קשר שורשי אל האדמה הזאת, ובין פינוי התנחלויות, אשר הוקמו בדרך של כיבוש והפקעת אדמות בידי השלטון הישראלי.
[ליצירה]
לגבי שמש לוהט
אולם, מאחר ולרוב את המילה שמש, נהוג להגדיר, כנקבה, שימוש במילה זאת בזכר, מהווה כתיב לקוי.
ולגבי דו - מיניות של מילים, אז למיטב ידיעתי, כל המילים ממין נקבה חסרי סיומת נקבית, הן יכולות להופיע הן כנקבה והן כזכר. למשל: תהומות - תהומים; או למשל: דרך, שזאת מילה ממין בי, שיכולה להזדווג היטב, הן עם זכרים והן עם נקבות.
[ליצירה]
לגבי מילים בשירה
נכון, בעברית הרגילה והמקובלת בדיבור היומיומי, צורות לשוניות, כגון: תִיסוֹרוּ, וכו', נחשבות לבלתי תקניות, אולם, בכתיבה ספרותית, מקובל ואף מותר לשנות מילים ולהתאיצן ליצירה מסויימת. ולגבי אנה שמש אזלת השנאה אנה..., אז במילה אזלת, התכוונתי לסיום; ואנה, אז פה פשוט שיניתי משמעות המילה, ושמתי אותה במקום: כאן; הֵנָה.
תגובות