בס"ד ל' סיון תשס"א בידיים אלו, שמעולם לא עבדו את אדמתך, אוהב אותך ארצי. בעיניים אלו, שעדיין לא הכילו את כל יופייך, אעריץ את אדמתי. באותו הרגש, שלא עולה ביכולתו להכילך, לעולם לא אפסיק להאמין בך, מולדתי. ומה אתן לך, ארצי ? במה אעריץ אותך, אדמתי ? ובמה תתבטא אהבתי, מולדתי ? אם לא באמונתי ?! אתבונן בך, בכל קשייך ולחמלה אתפלל, בעת תתבוססי בדמייך. לא תבושי, במהות קדושת ימיך לא אשכח את חסדייך, אשוב ליפול לרגלי אבנייך. ואשמע את אחיי, ואת קול הטרוניה. ואשמע את אחיי, ואת קול הזעקה. ואני, הקטנה, אחת מני רבים, אקרא בקול בוטח וחזק, קומו, עמי, קומו אחים. גם אם לפעמים כך לא נראה הנשמה הישראלית בכל גבורתה, תתעורר במהרה, במהרה. בגבול ישראל נעמוד, לתפארתה.