[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
---
חזן. דווקא ה"לא חשוב איך" בתגובתך, נשמע מאוד מסקרן....ואגב, אל תספר לי שרק השבוע גילית את הקשר בין הסקנדינבים ("צפונים" ככל שיהיו) לבין הוויקינגים (אכזריים ככל שיהיו)....
[ליצירה]
יפה שחזרת לחרוז כאן ממזר
אך משום מה אתה כבר אינך מחזר
אחרי גיבורת השירשור מֵרַבתֵנוּ
(אשר במקרה - או שלא - היא בִּיתֵנוּ!)
אז האם יש כאן רמז ממזר ממזרון
שמצאת כבר את השידוך הנכון?
ואם כך - זה אולי גם הזמן לגלות
עם מי כבר נכנסת בברית הכלולות?
ואשר למרב - מחזרים לה לרוב,
אך אין מחרזים כלל - וזה כבר לא טוב!
במילים אחרות, לחיזור וירטואלי
היא לא תתנגד (כך ציפור לחשה לי)
אך אם בחיזור אמיתי כאן תחפוץ
תצטרך אל סופו של התור שוב לקפוץ!
[ליצירה]
---
חזן יקר, אני לא נוהג לפרש את השירים שלי אבל הפעם בעקבות תגובתך שממש מזמינה את זה, זה ממש מתבקש - ובכן, השיר מדבר על אנשים (גם חיילים אך לאו דווקא) שעוקרים מהם זכויות בסיסיות, בגלל כל מיני סיבות בירוקרטיות בלתי מוצדקות. כמו כן יש כאן גם רמז, לחיילי צה"ל שנמצאים לפעמים במצב של חוסר אונים אמיתי בגלל הוראות פתיחה באש מאוד מסובכות ומצבים פוליטיים שכאן אין המקום לפרטם.
[ליצירה]
---
ממזר אם כן, נשאר ממזר
וכראוי למתגייס
כמעט אל כל פזמון חוזר-
ז'רגון צבאי הוא מייחס
ממזר, רק את אוזניך שטוף
כי יש הבדל עוד לפעמים
בין תוף סתמי לעור התוף
(או שמא שמת אטמים???)