[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
----
איזה קטעים ואיזה שמחות...
ועכשיו לך תוכיח שאין'ך אחות.
נו. טוב. יש אחות. לא אחת כי אם שתיים
אז מי משתיהן בעניין בינתיים?
כי יש לשתיהן בנים ועוד איך
אז מי כאן היה אמור ל'ישתדך?
ובכן חברים אני כבר מסטול
כאן כל משפחתי במחירת החיסול
ולי לא ברור כאן כבר מי נגד מי
השכנה, אחותי, ביתי או אימי?
ראיתי ממזר - זה הכל בגללך
המעט פרטיות שהיתה לי, הלכה!
[ליצירה]
גדול מהחיים
גדול מהחיים. איך לא שמענו עליך קודם? שני תיקונים קטנים שהייתי ממליץ עליהם: 1. הייתי מוציא את עניין השואה מחוץ לתחום אפילו בתחום הנונסנס. 2. מר ואדים אסטאללה שייך לאשת חייל ולא ללכה דודי
[ליצירה]
---
לעדי - גם לפני ט באב לא משהו, אבל לפחות אף אחד לא חושב שזו מציאה גדולה. אבל מי שנולד בחג נוטים לחשוב שהוא בר מזל, תיאוריה שהשיר הזה מנסה להפריך.
[ליצירה]
נשמה - השורה האחרונה לא הפוכה. המילה "רחוב" מתחרזת ל"פרנקובסק" מכיוון שהאותיות "סק" של פרנקובסק הם בשווא נח ולכן אינם מורגשים בהגייה. יהורם טהר-לב בספרו "מדריך לכתיבת שירים ומאקאמות" כותב: המשוררים של השירה העברית החדשה - אלתרמן, שלונסקי, לאה גולדברג, רחל ובני דורם.....גילו לנו...שהאוזן שומעת בצורה בולטת לאו דווקא את העיצור האחרון של המילה, אלא את התנועות והעיצורים שלפני האחרונים. ולכן מצאנו אצלם חרוזים כמו "לוכדת" ו-"חדר" (אלתרמן - פגישה לאין קץ) ו-"אבן" עם "יושבת" (נעמי שמר, ירושלים של זהב). ולכן גם "רחוב" ו"פרנקובסק" לחרוז כשר ייחשב.