[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
האמנם צרוף מקרים?
האם הציפור הפתיה היא השראה משירי "דחלילים" שפורסם כמה דקות לפני ובו מוזכרות ציפורים פתיות? - אם כן, אז אני מוחמא מההשראה, אם לא, אז אני מוקסם מצרוף המקרים.
[ליצירה]
אפילוג
כבר תם הוויק-אנד כאן בחו"ל
צריך לחזור אל המסלול
וגם מרב בת-הנדודים
צריכה לחזור ללימודים
לכן לכל המשרשרים
(ובמיוחד לממזרים)
נאמר תודה על הפיוט
בא זמן לשוב לפרטיות!
וכדי ש- להסיר ספק
נאמר לכם משם הרחק:
מרב איננה למכירה
והיא בת-ישראל כשרה!
לא בת-תימן וגם לא צפונית
כי אם לעת-עתה "קייפטונית"
והיא איתנו מתעתדת
לחזור בסוף גם למולדת!
וכהוכחה לכך פה שמתי
שוב שיר ראשון שכאן פרסמתי
ראשון פרסמתי - לא בכדי
כי שמו הוא נוף מולדתי:
באבי המזדקן
כבר זרקה שיבה טובה
שם הבית מתרוקן
שם אימי האהובה
אורלוגין עודו נושם
כל שעה עודה קצובה
בעצבות שאין לה שם
כאן נולדתי, כאן אגווע
מקצה ועד קצה
בעבותות אהבה
נקשר אל נוף מולדתי
נבלע בתוך כאבה
אם ארצה או לא ארצה
הייתי כאן בעבר
בטרם עוד נולדתי
הייתי כאן בעבר
עד קצווי הזכרונות
עוד מושיט ידי לגעת
עד קצווי אלפיים שנות
בארץ חרבה
עד ליום שהוא לא יום
תפילתי מתגעגעת
עד אשר יבוא הלום
האיש שעוד לא בא
כאן ביתי, כאן רחובי
כאן באבן חצובה
ונרשמת בתווים
ילדותי העצובה
בקירות אזוב עולה
באוויר צינה שלווה
כאן אשוב ואוולד
כאן ודאי שנית אגווע
[ליצירה]
---
השתדלתי להפריד בין הכאב החד, כפי שמתבטא בשיר ("64 שנים אחרי") לבין החוויות האירוניות שעברנו בדרך, אז איך זה שכוכב אחד מעז להיות כל כך, כל כך מאקאברי ? למען השם, איך הוא מעז. אני לא הייתי מעז ואני בעצם לא לבד.
[ליצירה]
----
מה לעשות אבל גם לתינוק מת יש רגע של הולדת, ואת אורנה,לקחת על עצמך את המשימה לחלוק איתנו את החוויה הקשה. סגנון הכתיבה קולח וסוחף. יישר כוח.