[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
-----
הו, ממזי, אל נא תיסחף
אתה מוזמן לכתוב בכיף
אבל מרב הממולחת
ידה לא שמה בצלחת
(ולא חשוב אם שם מונחת
מנה של בלינצ'ס או קדחת)
כי בינתיים הגבירה
(אתה נרדמת בשמירה!)
תפסה בן זוג מן השמיים,
ולא ליום או ליומיים
כי אם לאורך זמן, חביבי
כלומר העסק אינטנסיבי!
לכן אומר לך ממזר
אתה אמנם עוד מחזר
ממש כמו אידיאליסט
אך מיקומך ב waiting-list
(זו לא סיבה להיכנע,
כי ברשימת ההמתנה
אתה נמצא, כפי שנודע לי,
עדיין במקום ריאלי)
אז קח מספר ושב בתור,
כאן מן התור, לאיש אין פטור!
וַלא - שוב תתאמן, אבוי!
לדייט ביידיש, אוט-א-זוי!
[ליצירה]
----
מישי אחרת - אל תתנצלי
טוב שהגעת לחסות בצלי
הכנסת האורחים היא אצלינו בדם
(וההוכחה - היא כל מה שקדם)
וטוב שבין כל החורזים לתפארת
הגיעה אלינו בסוף גם - סופרת
שספרה כל שירשור כדת וכחוק
(ובינינו - מי כבר אחריה יבדוק...)
ובכן את טוענת לפ"ז שירשורים ?
אז אני כאן נפלתי בפ"ח...חברים...
ולא אאריך כאן יותר...רק מפחד
שבסוף עוד אפול מן הפ"ח אל הפחת...
[ליצירה]
אפילוג
בגלל חשש מאוד סביר
ששוב יתחיל כאן פינג-פונג שיר
נקפוץ ישר לאפילוג
ושוב לא נצטרך לדאוג
לחריזה בסיטונות
ולמרוץ אחר שנינות
ובעניין השיר - נכון
אכן כתבתיו בגיל תיכון
או קצת יותר - (עכשיו נזכרתי)
כשאת אם-מרב פגשתי
והוא עבר כאן קצת צנזורה
בגלל שינוי בקליינטורה
כי במקור השיר נועד
רק לאישה אחת בלבד
(אך כשכותבים לחבורה
נדרש מעט שינוי "צורה")
ובעניין שנִיוּת הלוח
כדאי שדעתך תנוח
כי זה דווקא מאוד מוסיף
לחזור אלי אותו מוטיב
וכך משוררים עושים
אז אל תשלח "לפספוסים".
ולסיום שוב ד"ש מחו"ל
אכן - חזרנו למסלול
(וגם מרב למסלולה)
שהוא כרגע - בגולה
לכן את איחולי הדרך
תשמור לעוד שנה בערך
[ליצירה]
----
מרוב שירשורים לא ברור לי עכשיו
על מה ועל למה מרב צריכה רב
ומי כאן בכלל בעצם טען
שמרב חפצה רק ברב כחתן
והפעם אדרוש גם תשובה מנומקת
כולל הפנייה לשורה המדויקת!
[ליצירה]
----
מבלי להיכנס לתוכן - זוהי מאקאמה מעולה! (לא הייתי מסווג בתור שירה). היא מתארת מצב קיים מבלי לנקוט עמדה ובזה הוא קיסמה. רק משפט אחד הורס לי את הכל (גם מבחינת משקל ואולי אפילו חרוז, ובעיקר מבחינת הטלת סטיגמה מרושעת: "אין שכל, אין דאגות". האם שוב מסתתר כאן איזה סמולני מלוקק שגם הוא לוקח את המונופול על השכל ????