האילנות לבשו שלכת כָּבְדָה המועקה חופי העיר הצניעו לכת וקול דממה דקה את קינתו של הנביא ההֵלֶך מְתַנֶּה "היש מכאוב כמכאובי" ואין לו מענה חשרת סופה בשמי התכלת כבערב מלחמה חרדת הקודש מחלחלת בגוף ונשמה הדייגים אספו מכמורת ולא נודע שללם חליל הסתיו ניגן צמרמורת. הקיץ נעלם.