בראשית,
טרם טעמתי מעץ דעת עצמי,
הוקצו לי שולחן וכיסא.
בין ארבע חומות
וסוּגר על חלון
גזרו עלי
דום מעושה.
כל שחר ממקומי אשקיף
במושבי אשב
דמומה.
אך לבבי יפליג לו מעלה
אל עבר תכלת
מדומה.
משטח זעום זה
לא יכול הכיל את כל
צבעי לבי.
פרפריי רוגשים, שרים,
כלואים בתוך חומות קִרבי.
תגובות