מה נפעמתי מעיר ובנותיה
הפרושות לרגלי כמרבד
ואתה הוא הרי הנוטע
פעימות בליבי הנרעד
ואתה הוא הרי היודע
מה רחב לבבי בראותי
איך חולקת העיר חסדיה
עם פרבר בן-יומו אלמותי
כלום חלמתי חלום אודותיה
והיתה למשל לי העיר
והיו לשנינה לי בנותיה
מול פרבר אלמותי וצעיר
אורי עמירם
-
בן 47, נשוי ואב לארבעה. מנהל מכירות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ---- מה לעשות אבל גם לתינוק מת יש רגע של הולדת, ואת אורנה,לקחת על עצמך את המשימה לחלוק איתנו את החוויה הקשה. סגנון הכתיבה קולח וסוחף. יישר כוח. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- נושא אלומותיו - אתה כנראה קורבן של הסטיגמות שהתקשורת מוציאה על הציבור הזה. חלקו הגדול כן עובד, ואפילו קשה מאוד. חלקו הגדול משלם מיסים והתקציבים שהם מקבלים הם בזכות ולא בחסד. שלא לדבר על זה שחלקו (הקטן אמנם) כן משרת בצבא, אבל הציבור כולו זוכה לאותה מידה של בוז ושנאה. יש לי אח חרדי למהדרין ששרת שרות מלא בצבא חובה, קבע ומילואים ועובד סביב השעון כדי לפרנס את משפחתו ועדיין זוכה לקיתונות של בוז מכל חילוני שרק רואה אותו. התקציבים שמקבלים מוסדות התרבות החילוניים והאוניברסיטאות החילוניות מקובלים מאוד על התקשורת המפרגנת להם. יש כאן בהחלט צביעות רבה של ציבור שלם שמוכן לקבל בהבנה ובאהבה פרזיטיות מכל סוג, מלבד זאת של החרדים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- תשובה מצויינת ל"היא לא יודעת מה עובר עלי" של שלמה ארצי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אלי רווה- אכן כיוונתי לדעת גדולים... ראה תגובה 2 בשירשור שמעל... [ליצירה]
- [ליצירה] נשמה. כן. באמת. כל המשפטים מצוטטים כלשונם משיחון עברי-רוסי מהדורת 2005 [ליצירה]
- [ליצירה] ---- שמתם לב? הדאגה שלו היא רק שמא תהיה עילה לשרון "להציב מכשולים". להציב מכשולים למה בדיוק? וכאילו עצם הפיגוע הזה ודומיו אינם המכשול בהא הידיעה. [ליצירה]
- [ליצירה] ----- כך אמר החזן אך חזון למועד הן בראש השנה ייכתבו ומתי זה יולחן רק יודע השד והשד כידוע רק שד הוא [ליצירה]
- [ליצירה] --- הדיון שצמח מהשיר הזה הוא חיובי ביותר. השאלה שאין לטאטא מתחת לשטיח היא שאלת ההתמודדות בימינו עם "אירוטיקה" (וכן, ילד - מצד ההלכה, למה לא?) ולא השאלה: למה נכנסת כלה לחופה, אשר כולנו יודעים את התשובה לה, גם בלי עזרת יצירות מסוג זו הנוכחית. סוערה יקרה - נא לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. לא אמרתי "איחס" ולא ירדתי על איש, אפילו לא עירערתי על עצם פירסומו של השיר, אלא הסברתי איך לעניות דעתי יהודי צריך להשתדל להתייחס (או לא להתייחס) ליצירה כזאת. ואגב, עצם התייחסותך לשיר השירים כאירוטיקה שוב מקוממת אותי. אולי זה עניין של סמנטיקה, אך בהתייחסות זו מסתתר לדעתי השורש של הבעייה: אנו נוטים לייחס מושגים מהעולם החומרני כדי לתאר דברים שהם בקדושה, והנגזר מכך הוא שבדיעבד, אליבא דציבור רחב, אם "שיר השירים" הוא אירוטיקה, אז אירוטיקה היא דבר "כשר" ומכאן הדרך להכשרת הפורנוגרפיה אינה רחוקה. אני למשל מזדעק כשאני רואה יהודים דתיים מאוד עומדים בתור עם העגלות של הסופר ביום שישי ובתוך העגלה כל הרפש שבעולם: מעריב, ידיעות, כל העיר או העיר ואם אפשר אז גם לאישה. הרי התמונות וניבולי הפה המופיעים בעיתונים אלה, היו רק לפני ארבעים שנה שייכים לאסכולה הפורנוגרפית הרשמית מבית "פלייבוי". את מדמיינת לעצמך יהודי דתי קונה "פלייבוי" בסופרמרקט? ועוד מביא אותו הביתה לשולחן השבת, כדי שגם הילדים יעיינו בו לפני או אחרי הארוחה ? האם הזמן מכשיר את השרץ?- לא! זה רק אנחנו מכשירים אותו! והתרוצים לכך- אין סופיים. החל מ"אני אדע לעמוד בפרץ" וכלה ב(כן!) שיר השירים. ואני שואל את עצמי מה יהיה בעוד ארבעים שנה? האם יצירות שהיום מוצאות להן בית ב"במה חדשה" ייחשבו "על הגבול" באתר "צורה", ושוב מישהו יזעיק את שלמה המלך להגן עליהן? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד יש רק פיספוס אחד - נוצר רושם ראשוני מטעה שגבוהים וקדושים אמור ראחמנא ליצלן להתחרז - והרי לא היא....ובטח שבבית ספרך לא חורזים בשור וחמור... [ליצירה]
- [ליצירה] --- לבנימין - בינתיים אתה נחשד בפרסום עצמי סמוי שמבחינתי חמור יותר. אולי תגיד מה שאתה רוצה במקום לבלבל אותנו לגמרי. אני חושב שהאתר הזה נועד כדי שאנשים יפרסמו את עצמם, אז מה כל המשחק הזה? [ליצירה]
תגובות