קיץ שבא משלח בָּךְ ניגון אביך שמש מותחת קווים על האספלט עת נפתחים חלונות בלתי מעונבים אל החשוף והמוצל קיץ שבא משטה בָּךְ כמו נוכל סמוי שמש מכה זגוגיות בלי רחמים על מִרבצֶך עוד סורח כמו סדין דהוי - שדה אירוסים מכורכמים רק ריחות הדרייך בבוא אביבים בדמי, בנפשי. בנחירַי- חלולים חלולים נקבים נקבים - מכניעים את אחרון מבצרַי סתו שעולה מהדהד בשמךְ בקול ענות על החופים מחללת רוח ים אלף עלים נרדפים איתך במדרונות כשועלים במנוסתם חורף שבא מיילל בָּךְ כתינוק תועה על התריסים נח מטר בטיפותיו הוא בנוחו ינגב דמעה באין רואה על מות הקיץ והסתיו רק ריחות הדרייך בבוא אביבים בדמי, בנפשי, בנחירַי ברורים וחדים כעדת להבים מפקיעים את אחרון מיתרַי