קיבלו את פני אלול: קוהלת, ואיוב, החי בזמן שאול, ובעלת האוב. אמרה הבעלה: אין זה מנהג עין-דור לגרום לבהלה, אך העתיד שחור! הגיב אז בייאוש החי בזמן-שאול: אכן מצב אנוש! אכן הגן נעול! אמר איוב: אם כך, נודה לאל אשר – נתן וגם לקח מבלי להתפשר ענה להם קוהלת: הן הבל הבלים! הדעת לא סובלת ייאוש ובהלים אז בא אלול לשפוט: ניבוי הוא לשוטים, ייאוש – לבני אשפות, צידוק דין – למתים. אם כן אולי מוטב – יהי כדבר שלׁמׁה אמר אלול הסב, וטעמיו עימו.