ואם אשוב אל סף הבית

כבר לא אהיה אותו האיש

אבוא פצוע, על קביים

ועל הדלת דום אקיש

ונקישתי כה מהססת

ושתי עיני אומרות תלאות

אטה אזני כאפרכסת

אחוויר, ואצפה לאות

עייפתי עד מאוד, הביני

חלפו שנים כה מפרכות

ימי הכפור והחמסינים

ימי האבל והשחוק

ואם אשוב אל סף הדלת

רגלי כושלות, ידי ריקות

על צווארי המאכלת

ועל פני הצלקות

פתחי לי את דלתך ברעד

דבר אל תשאלי אותי

הכיני לי שמיכה מוצעת

להתעטף בשתיקתי