עצוב למות באמצע התמוז כמו בנווה מדבר רחוק, אוהבת עצוב לגלות איך המוות גנוז בעוצמת המילה הנכתבת כמעט הכל נשאר אותו דבר כמעט הכל נשאר, זה רק השכול בכל שנה בסתיו שלומית תאמר הביטו זה נגמר וזה הכל ואת שם בשדה בין דשא לאבן ואת שומעת ציפורים בסבך וכל אחת מהן ציפור גן-עדן ואין יותר גבעול חולם איתך ואת כינור לכל שירייך, את גיטרה הרוח מנגן ניגון חדש בחילופי המנגינות את בטח שרה ועל קֵיצך ועל קצירך ועל הדבש להאסף לאט אל ים המוות הלא שאלת: מתי איתכם לשכון אבוא ? מי שאהב ודאי יֵדע כמו חצב איך לנוח בשלום על משכבו