אמר המחוג הקטן למחוג הגדול: אל תזיע! חיפזון הוא נחלת השטן גם אם לא תמהר, עוד תגיע! לי מספיק רק אחת לשעה את נחת זרועי להניע ולתפוס שוב תנומה רגועה ואיש את שנתי בל יפריע! אז מדוע אתה ממהר ומקפיד כה לשמור על הרצף ? תקשיב לי, ולא תצטער: תאיט במחילה את הקצב! המחוג הגדול אז מחה: חכם על גדולים אתה, אחא! אם אלך כאן בקצב שלך אז אתה תתנוון, בחייך! ונעים לי איתך לדבר אבל השעה מאוחרת כי עברה שוב דקה, מסתבר ועלי לחזור למשמרת... ----- אמרה האישה אל האיש: עבודה היא תמצית כל חייך! צריך זמן-איכות להקדיש לביתך, אישתך וילדיך מדוע תחזור מאוחר מפגישות עם הבוס והצוות ? תשאיר עבודה למחר עבודה היא סוף סוף לא ארנבת... ולכן בעלי, תרגע! מנוחה עוד לאיש לא הזיקה! (ומתי תקודם בדרגה ? - המשכורת כבר שוב לא הספיקה...) .