ובבקרים החשכה שורה עדיין ומרצדת עוד יראת החלומות ושעונים מנהלים בעצלתיים את אצבעות מחוגיהם המאיימות ובתלמים האדמה עודה יונקת את רטיבות הממטרים מיום אתמול רק באספלט הכרך תוגת אין-קץ חונקת והאפור כופה עצמו על הכחול איך נעמיד פנים שלא ידענו קיץ איך נתכחש אל זכרונות מהבילים, אל אתמולים קצרי שרוול, חושפי ברכיים אל סיוונים, ותמוזים ואלולים ובבקרים החשכה שורה עד שבע ומוגפים תריסי הלילה בקפידה עד כי נדמה שמעתה בדרך קבע את חדר זה - חדוות השמש לא תדע