לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
----
מרוב שירשורים לא ברור לי עכשיו
על מה ועל למה מרב צריכה רב
ומי כאן בכלל בעצם טען
שמרב חפצה רק ברב כחתן
והפעם אדרוש גם תשובה מנומקת
כולל הפנייה לשורה המדויקת!
[ליצירה]
אפילוג
כבר תם הוויק-אנד כאן בחו"ל
צריך לחזור אל המסלול
וגם מרב בת-הנדודים
צריכה לחזור ללימודים
לכן לכל המשרשרים
(ובמיוחד לממזרים)
נאמר תודה על הפיוט
בא זמן לשוב לפרטיות!
וכדי ש- להסיר ספק
נאמר לכם משם הרחק:
מרב איננה למכירה
והיא בת-ישראל כשרה!
לא בת-תימן וגם לא צפונית
כי אם לעת-עתה "קייפטונית"
והיא איתנו מתעתדת
לחזור בסוף גם למולדת!
וכהוכחה לכך פה שמתי
שוב שיר ראשון שכאן פרסמתי
ראשון פרסמתי - לא בכדי
כי שמו הוא נוף מולדתי:
באבי המזדקן
כבר זרקה שיבה טובה
שם הבית מתרוקן
שם אימי האהובה
אורלוגין עודו נושם
כל שעה עודה קצובה
בעצבות שאין לה שם
כאן נולדתי, כאן אגווע
מקצה ועד קצה
בעבותות אהבה
נקשר אל נוף מולדתי
נבלע בתוך כאבה
אם ארצה או לא ארצה
הייתי כאן בעבר
בטרם עוד נולדתי
הייתי כאן בעבר
עד קצווי הזכרונות
עוד מושיט ידי לגעת
עד קצווי אלפיים שנות
בארץ חרבה
עד ליום שהוא לא יום
תפילתי מתגעגעת
עד אשר יבוא הלום
האיש שעוד לא בא
כאן ביתי, כאן רחובי
כאן באבן חצובה
ונרשמת בתווים
ילדותי העצובה
בקירות אזוב עולה
באוויר צינה שלווה
כאן אשוב ואוולד
כאן ודאי שנית אגווע
[ליצירה]
---
אל תעירו ואל תעוררו: צר לי לומר זאת - אך ברגע שמי מאיתנו יגיע לקרסוליים של הבנת עומקו האמיתי של שיר השירים, ניתן יהיה אולי לעשות כאן השוואות. עצם העובדה שהנושא (שיר השירים) הועלה כאן בהקשר של שירה אירוטית או סמי-אירוטית, מראה רק כמה רחקנו כולנו משלמה המלך. ואשר לעצם העניין- לטעמי שירה אירוטית פוגמת לא רק בטוהר השירה אלא גם בטוהר ה"אירוטיות". נכון- אם מחפשים טוב, רמיזות אירוטיות ניתן למצוא גם אצל ביאליק ואלתרמן ולאה גולדברג, אז איפה הגבול? הגבול לדעתי הוא "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" - מי שלא מחפש - לא מוצא. ואם מוצאים בלי לחפש? מתעלמים וממשיכים הלאה. הייחוד של היהדות הוא שהיא מציבה גבולות וסייגים כי אין אפוטרופוס לעריות. מי שבכוח מנסה לצוד נפשות לתוך שטח B ו"להזמין אותי להתמודדות" לא יקבל את ברכתי, ולא בגלל שאני "גולש רגיש", אלא בגלל שהוא כופר בעצם הקונספציה של "עשו סייג לתורה", שאני שומר לעצמי את זכות הבחירה לדבוק בה. ולא- אני לא מצדיקי הדור- כבר קראתי גם הרבה רפש ברשת - אלא אדרבא - מי שנכווה ברותחים - נזהר בצוננים וזוהי התורה כולה על רגל אחת. ובמידה שתסלחו לי על הפרסומת- אני מפנה אתכם לשירי "יריד הכזבים" המרמז בין השאר לאותו נושא אבל מההיבט הקולנועי שלו.
[ליצירה]
----
ממזר פרחים יקר מאוד
מרב שוב נעלבה מאוד
היא רק רצתה, ממזר פוחז,
בך בתור - המחרז
(אך לא בתור המחזר
אתה מבין את זה, ממזר?)
כי מחזרים לה יש ויש
אך בשירה - גרונם יבש
ואיש מהם אינו יכול
לצאת בדו-רה-מי-פה-סול
ואיש מהם לא וירטואוז
כשמחפשים מי שיחרוז
אך ממזרון, אתה הרי
חורז כמעט בלי מתחרה
ועוד תזכה, גם יום אחד,
בתחרות "חרזן נולד"
אז נא תפנים את זה ממזר:
אתה כאן רק "ליצן חצר"
ליצן קטן, מאוד נחמד
אשר רוקד עם כל אחד
על כן תדרוך נפשך עוז,
אז פתח את פיך וחרוז!
תגובות