לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
----
ובכן חלפה כמעט שנה
ושוב הולכים לקנות גבינה
(עדנה לתנובה ולשטראוס
אבל כל הדיאטות - ראוס!)
וגם מירב שלי גדלה
נו, איך אומרים? כמעט כלה...
ימים חולפים, שנה עוברת
רק השירשור ממשיך במרץ...
אך השירשור- מזמן הופקע
משני יוזמי ההפקה
והוא הפך לרכוש ציבור
מבלי לשאול רשות דיבור
אז..מה זה פה? ואיך העזתם ?
כיצד בעגלתי חרזתם ?
תפסתם טרמפ על הסגנון
(טוב, גם אני לא ש"י עגנון)
ובלי לשאול כיצד ולמה
פה הצטרפתם למקאמה
ובכן סחתיין! יוזמנה יפה!
לכל מי שזורק כפפה
וזה הזמן להתוודות
שכאן אני חייב תודות:
לולא חרזתם בעגלתי
מי כבר היה זוכר אותי ?
[ליצירה]
---
חזן יקר, אני לא נוהג לפרש את השירים שלי אבל הפעם בעקבות תגובתך שממש מזמינה את זה, זה ממש מתבקש - ובכן, השיר מדבר על אנשים (גם חיילים אך לאו דווקא) שעוקרים מהם זכויות בסיסיות, בגלל כל מיני סיבות בירוקרטיות בלתי מוצדקות. כמו כן יש כאן גם רמז, לחיילי צה"ל שנמצאים לפעמים במצב של חוסר אונים אמיתי בגלל הוראות פתיחה באש מאוד מסובכות ומצבים פוליטיים שכאן אין המקום לפרטם.
[ליצירה]
----
ממזר פרחים, זו רק תזכורת
אתה עודך חייב לסגור את -
המעגל שפה פתחת
ועל מירב - עלבון שפכת!
אמנם עברה שנה ורבע
אבל אני חתמתי קבע
על השירשור הזה, ממזר
ושום דבר כאן לא עוזר!
אני ארדוף אותך כמו צל
עד שתקום ותתנצל
כי אב לא בקלות ימחל
עלבון ביתו, בדרך כלל.
(נ.ב. ואל תיקח זאת ברצינות
זה סתם תרגיל בקצת שנינות...)
תגובות