לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
----
חגיגה עוד לא נפל לך האסימון? הוא לא רוצה למות. הוא פשוט רוצה סוף סוף לעבור לטל-קארד. וברצינות - אני קורא את זה כפחד מפני שינויים- שהוא אחד הדברים המשותפים לכולנו, בצורה זו או אחרת.
[ליצירה]
---
חזן יקר, אני לא נוהג לפרש את השירים שלי אבל הפעם בעקבות תגובתך שממש מזמינה את זה, זה ממש מתבקש - ובכן, השיר מדבר על אנשים (גם חיילים אך לאו דווקא) שעוקרים מהם זכויות בסיסיות, בגלל כל מיני סיבות בירוקרטיות בלתי מוצדקות. כמו כן יש כאן גם רמז, לחיילי צה"ל שנמצאים לפעמים במצב של חוסר אונים אמיתי בגלל הוראות פתיחה באש מאוד מסובכות ומצבים פוליטיים שכאן אין המקום לפרטם.
[ליצירה]
האמנם צרוף מקרים?
האם הציפור הפתיה היא השראה משירי "דחלילים" שפורסם כמה דקות לפני ובו מוזכרות ציפורים פתיות? - אם כן, אז אני מוחמא מההשראה, אם לא, אז אני מוקסם מצרוף המקרים.
[ליצירה]
----
טל רעות - כל הכבוד!
חריזה שנונה מאוד
גם שקולה, גם מסורגת
(כך את גם כיפות סורגת ?)
ועכשיו...וברצינות...
לעסקי השדכנות...
למירב שלושה אחים
שעוד לא משודכים
ושיבעה (!) בני דוד ודודה
בינגו! הבה ונרקודה!
והרי פרטים קטנים:
האחים - עודם קטינים.
בני הדוד - הם בני תורה
ולהם - כיפה שחורה
ואליבא בני הדודה -
אף כיפה כבר לא במודה!
יש אבל בן דוד אחר
שבישיבת הסדר,
(וב"איזה חג תאהב..."
בשירשור דנים עליו!)
נו, אז טל, מה את אומרת?
ובמי את כאן בוחרת?
בקטין? בן בית-מידרש?
בן הסדר? או ב-דתל"ש ???
והעיקר והעיקר...
מי מאלה בך ייבחר ???
[ליצירה]
---
לא הזכרת היכן?! ממזר ממזרון...
רק נתת כיוון מדויק מחברון...
ואפילו ציינת אופיו של מקום...
אך מודה ועוזב... ירוחם בלי לנקום
ולכן אבקש ואומר גם תודה
אם תרמוז רק מאיפה כאן כל המידע...
ואז בתמורה לא אלשין לקב"ט
ולא תקבל שום ריתוק לשבת...
עשינו כאן דיל? אם כן נא לרמוז...
(במסר אישי אם לא בא'לך לחרוז...)
תגובות