לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
----
מה לעשות אבל גם לתינוק מת יש רגע של הולדת, ואת אורנה,לקחת על עצמך את המשימה לחלוק איתנו את החוויה הקשה. סגנון הכתיבה קולח וסוחף. יישר כוח.
[ליצירה]
לחזן ולבני
היתה לי הרגשה שמשהו באיות של ההאגסבורגים לא נכון, אבל לא הלכתי לבדוק את האיות הנכון, כדי להפגין את בורותי בנושא (וגם סתם ככה הייתי עייף מהפרוייקט הזה....).
[ליצירה]
---
פנויה = סבבה? - נו, נניח...
אכן הדיזאונאנס מצליח
בשעת הדחק, לתעתע
ואת הנפש לשכנע
שאם המיועד לא בא
אז אדרבא ואדרבא...
אמנם אולי בדיעבד
עוד לא הופיע המיועד
אבל מכאן ועד....(דחילק!)
לרצות בכך מלכתחילה?!
ואם נדמה לך שאני
דואג פתאום לאחייני...
אז אענה לך כאן ברורות:
לא יחסרו לו מחזרות!
[ליצירה]
---
חריזה מעולה ביותר. ואם כל הכבוד לחנוך לוין המנוח שמישהו הזכיר כאן- החריזה שלו לא היתה מהוקצעת כמו זו שלך. רק הייתי מתקן את "אל נא תתהדר בה" ל "אל נא תשתחץ בה" או "אל תצא חוצץ בה" כדי שהחריזה עם "אצבע" אכן תהיה מושלמת כמו כל היתר.
[ליצירה]
[ליצירה]
----
ממזר פרחים יקר מאוד
מרב שוב נעלבה מאוד
היא רק רצתה, ממזר פוחז,
בך בתור - המחרז
(אך לא בתור המחזר
אתה מבין את זה, ממזר?)
כי מחזרים לה יש ויש
אך בשירה - גרונם יבש
ואיש מהם אינו יכול
לצאת בדו-רה-מי-פה-סול
ואיש מהם לא וירטואוז
כשמחפשים מי שיחרוז
אך ממזרון, אתה הרי
חורז כמעט בלי מתחרה
ועוד תזכה, גם יום אחד,
בתחרות "חרזן נולד"
אז נא תפנים את זה ממזר:
אתה כאן רק "ליצן חצר"
ליצן קטן, מאוד נחמד
אשר רוקד עם כל אחד
על כן תדרוך נפשך עוז,
אז פתח את פיך וחרוז!
[ליצירה]
אמונה- תודה שהתחלקת איתי בצמרמורת.
האמת היא שפתאום שמתי לב שחלקם הגדול של השירים שפרסמתי כאן באתר מספרים את הסיפור הזה עצמו. מה שאולי עונה לשאלתך...
[ליצירה]
----
חגיגה עוד לא נפל לך האסימון? הוא לא רוצה למות. הוא פשוט רוצה סוף סוף לעבור לטל-קארד. וברצינות - אני קורא את זה כפחד מפני שינויים- שהוא אחד הדברים המשותפים לכולנו, בצורה זו או אחרת.
תגובות