לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
----
חגיגה עוד לא נפל לך האסימון? הוא לא רוצה למות. הוא פשוט רוצה סוף סוף לעבור לטל-קארד. וברצינות - אני קורא את זה כפחד מפני שינויים- שהוא אחד הדברים המשותפים לכולנו, בצורה זו או אחרת.
[ליצירה]
---
אבל אורנה, בשביל להתחיל בשירשור
דרוש כאן באופן קבוע אישור
שניתן רק מקצין שירשורים פיקודי
(כלומר מממזר הפרחים, ידידי)
ולכן יש לכתוב בשישה עותקים
בקשה לשירשור - ואיתה - נימוקים:
מדוע בחרת לשרשר וכיצד-
זה העזת להתחיל בשירשור פה לבד?
ואת זאת הממזר יקבל ויחליט
אם כאן יש לשירשור הצדקה ותכלית.
ורק אם הממזר כאן ייתן ת'אישור
ניתן שוב יהיה להמשיך בשירשור,
אחרת כאן לא ייתקבלו חרוזים
בלתי חוקיים של חורזים נלוזים!
(ואל תעלבי לי כאן אורנה עכשיו
פן יצא שהכובע על ראש הגנב...
ולכן ברחל ביתך הקטנה
אומר שאת דווקא חורזת שנונה)
[ליצירה]
---
יפה אמרת חתלתול. זאת ועוד- מהיכן הבטחון העצמי (המופרך אגב לדעתי) של הילד ש"רוב הקוראים לא ירדו לסוף דעתו של הכותב" ועוד בנשימה אחת הוא מציין שהאינפורמציה מוגשת עם כפית כסף לפה של הקוראים, ומציע להקשות עוד יותר על הקוראים בהבנת כוונותיו "הנסתרות" של הכותב וזאת בשם "העלאת הרמה". האם שמעתי פה נימה של זלזול מתנשא?
[ליצירה]
----
ממזר פרחים, זו רק תזכורת
אתה עודך חייב לסגור את -
המעגל שפה פתחת
ועל מירב - עלבון שפכת!
אמנם עברה שנה ורבע
אבל אני חתמתי קבע
על השירשור הזה, ממזר
ושום דבר כאן לא עוזר!
אני ארדוף אותך כמו צל
עד שתקום ותתנצל
כי אב לא בקלות ימחל
עלבון ביתו, בדרך כלל.
(נ.ב. ואל תיקח זאת ברצינות
זה סתם תרגיל בקצת שנינות...)
תגובות