לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
---
שאלה הלכתית אחת נותרה בלתי פתורה: האם מר ויזל יצא ידי חובת טבילת כליו, כאשר זו בוצעה שלא בידיעתו על ידי מי שלא מונו כשליחים על ידו????? בין הפותרים נכונה יחולקו נופשונים בגבעת החרסינה
[ליצירה]
הכותרת של השיר באה לרמוז על איזו תקופת "פוגרומים" מדובר. אימי שתחי'ה עלתה ארצה עוד לפני השואה ועד היום לא עמד בה הכוח לחזור לבקר בעיר ילדותה שרוב תושביה היו אז יהודים. 70 שנה לאחר עלייתה ארצה, חזרנו לשם אנחנו, בני הדור השני, לחפש שרידים מן התופת.
[ליצירה]
---
לרווקה אשר חורזת
- זוהי אכן גישה נועזת
לדפוק על דלת שדכנים
ובכן...לי יש שלושה בנים
אחד מורעל על הצבא
(והוא לפני שרות חובה!)
שני - בעקבותיו כבר בא
שלישי - בעקשנות רבה
טוען שלא ייתן כתובה
לפני היות ל...בר מצווה
ראשון טלה, שני הוא שור
והשלישי - עקרב טהור
ובכן...אמרי ..בין השלושה
במי תרצי ? בחירה קשה???
[ליצירה]
----
ממזר, כאן לי "עמרם" קראת ???
ובכן בלי דעת...גם קלעת...
...לשם אשתי מנעוריה...
וכאן ישנו סיפור קורע:
טוראי עמרם גוייסה חוקית
לצה"ל , וקיבלה דיסקית
ובדיסקית נפלה טעות:
אל ה"עמרם" הוסיפו יוד!
(ולהסיר ספק - אסבירה
שהיא אותי אז לא הכירה!)
היא לאימה אז הראתה
את הדיסקית - וטעותה.
אמרה האם אז לחיילת:
טעות כזאת לא סתם נופלת!
"אין מקריות, בתי שמעי,
שמרי עליה כמו שהיא! "
אשתי השתחררה מצה"ל
(עדיין לא חלמה על בעל)
עוד שש שנים עברו ביעף
זכרון אותה דיסקית חלף
וכשהגברת התארסה...
פתחה אימה איזו קופסה...
ובקופסה...דיסקית מוטלת...
ובדיסקית שם של חיילת
"שגיאה" קטנה רק באיות...
עמרם ? לא! עמירם עם יוד...
והסיפור הזה אגב
נכון מאלף ועד תו!
[ליצירה]
---
הגיע ערב יום כיפור
אז חבר'ה, תשמעו סיפור
מרב נמצאת באולפנא
והיא הרגע טילפנה
לומר גמר חתימה טובה
(שנה טובה לך אבא!)
ואז אגב היא נזכרה
שהיא הציצה ב"צורה"
ונדהמה כל כך, כל כך
לראות איך השירשור הוזנח !
על כן ביקשה כל כך יפה
קצת הנשמה מפה לפה
ואנוכי כאב מסור
מייד ניגשתי לשירשור
וכאן אני לפי שעה
עוד מתעסק בהחייאה...
ולמרבית
[ליצירה]
----
ובכן...במדריך טהר-לב לכתיבת שירים ומקאמות (הוצאת הד-ארצי/ספריית מעריב) מוקדש פרק שלם לנושא המקאמה...והאמת היא שיצירה זו (כמו גם רוב היצירות המופיעות תחת סיווג זה ב"צורה") לא בדיוק עונה להגדרה. מקאמה היא סיפור מחורז בחריזה פשוטה ובסיסית (חריזה לסרוגין, כמו ביצירה זו נחשבת למשוכללת מדי בשביל מקאמה) וללא שמירה על משקל. רוב היוצרים כאן ובכללם גם אני התייחסו למקאמה כאל דקלום מחורז עם מסר פוליטי או סאטירי. חיים חפר למשל כותב בידיעות אחרונות מקאמות אמיתיות, אבל דידי מנוסי, הכותב מעבר לדף, משכלל את החריזה והמשקל לרמה שמעבר למקאמה. איך תגדירו איפוא דיקלום בעל חריזה משוכללת ושמירה על משקל, אשר נושא בחובו מסר פוליטי או חברתי? אני לא מצאתי בקטגוריות שבאתר, קטגוריה קרובה יותר ממקאמה- ולכן בלית ברירה אני משתמש במקרים אלה בברירת המחדל של "מקאמה".
תגובות