שוב את מאוהבת

שוב את עץ נשיר

המחדש עליו

ביום פקודה

שוב את לכל עבר

מפזמת שיר

שאת מילותיו

איש לא יידע

 

כמו בבית ספרך

חוגי פיסול ודרמה

שוב משובצים

ביומנך

אך בחצרך

אינך יודעת למה

עוד פרַחַי צצים

בחלונך