שיר כמו פרפר
לובש צורה, פושט צורה
קם מן העפר
ועף בחזרה
רק פורש כנף
וכבר הוא חי בזמן שאוּל
של חיי מדף
ושוב- הגן נעול
כל חייו רק יום
צמא לְצוף, לאות חיבה
אך שב לארכיון
ולא נודע כי בא.
הלינקים האלה מוכרים וחביבים, אך אינם פותרים את הבעייה כי העובדה היא שאחרי עשרים וארבע שעות היצירה כבר "מתה" מבחינת תשומת הלב שהיא מקבלת
. והראייה- הסתכלו בתגובות הזורמות כאן- רק לעיתים נדירות תמצאו תגובה על יצירה שכבר חל עליה חוק ההתיישנות. אני עדיין חושב שההצעה שלי תחייה יצירות שנקברו בעודן באיבן ותיתן להן "הזדמנות נוספת".
יש את הלינק יצירה אקראית
לחץ עליו ותגלה מטעמים טריים כביום היוולדם - רק היום. יצירה אקראית בהשגחה פרטית.
חייבים להשקיע כדי להגיע.
למד עצמך לשוטט בסרגל השמאלי, לדפדף בין היצירות. בין היוצרים.
עשה לך מנהג קבוע, קרא יוצר אחד כל יום. (ולא פעם בשבוע)
ואחרי הכל - הבעיה, בעיה.
אולי העורכים ישלבו בין 20 היצירות האחרונות המופיעות בעמוד הראשון, גם 5 יצירות אקראיות מהוותיקות יותר. כך שגם יצירות שנגנזו בעודן באיבן, ייזכו לעדנה מחודשת מדי פעם. בגלי צה"ל קראו לזה פעם מצעד המרגנית...
לדעתו של אורי. גם אני חושב שצריך לתת הזדמנות שניה ליצירות שנשכחו, אך דעתי היא- שצריך לפרסמן ללא התגובות שניתנו עליהן משכבר (אם ניתנו). שייראו- כמו חדשות, ישר מן התנור!
[ליצירה]
----
הלינקים האלה מוכרים וחביבים, אך אינם פותרים את הבעייה כי העובדה היא שאחרי עשרים וארבע שעות היצירה כבר "מתה" מבחינת תשומת הלב שהיא מקבלת
. והראייה- הסתכלו בתגובות הזורמות כאן- רק לעיתים נדירות תמצאו תגובה על יצירה שכבר חל עליה חוק ההתיישנות. אני עדיין חושב שההצעה שלי תחייה יצירות שנקברו בעודן באיבן ותיתן להן "הזדמנות נוספת".
[ליצירה]
[ליצירה]
.
יש את הלינק יצירה אקראית
לחץ עליו ותגלה מטעמים טריים כביום היוולדם - רק היום. יצירה אקראית בהשגחה פרטית.
חייבים להשקיע כדי להגיע.
למד עצמך לשוטט בסרגל השמאלי, לדפדף בין היצירות. בין היוצרים.
עשה לך מנהג קבוע, קרא יוצר אחד כל יום. (ולא פעם בשבוע)
ואחרי הכל - הבעיה, בעיה.
[ליצירה]
מצעד המרגנית
אולי העורכים ישלבו בין 20 היצירות האחרונות המופיעות בעמוד הראשון, גם 5 יצירות אקראיות מהוותיקות יותר. כך שגם יצירות שנגנזו בעודן באיבן, ייזכו לעדנה מחודשת מדי פעם. בגלי צה"ל קראו לזה פעם מצעד המרגנית...
[ליצירה]
אני מסכים
לדעתו של אורי. גם אני חושב שצריך לתת הזדמנות שניה ליצירות שנשכחו, אך דעתי היא- שצריך לפרסמן ללא התגובות שניתנו עליהן משכבר (אם ניתנו). שייראו- כמו חדשות, ישר מן התנור!
[ליצירה]
הכותרת של השיר באה לרמוז על איזו תקופת "פוגרומים" מדובר. אימי שתחי'ה עלתה ארצה עוד לפני השואה ועד היום לא עמד בה הכוח לחזור לבקר בעיר ילדותה שרוב תושביה היו אז יהודים. 70 שנה לאחר עלייתה ארצה, חזרנו לשם אנחנו, בני הדור השני, לחפש שרידים מן התופת.
[ליצירה]
לממזר פרחים
עוד יש מרחק גדול בינתיים
בין בית מרב לבין מצריים
וגם אל מדברות תימן
עוד המרחק אינו קטן
(ובקיצור - ולא בצחוק-
אתה חביבי - עוד רחוק!)
אבל מרב אינה יורדת
ולא תנטוש את המולדת
היא רק נודדת בעקבות
הפרנסה של האבות
והיא לארץ עוד תחזור
- כאן שום דבר לא יעזור!
ויש לה גם חבר אגב,
אשר בארץ הוא תושב
(עכשיו תבין למה הגברת
ל SMS כה מחוברת)
וידידי - למרות החו"ל
אין לנו וולוו או חתול!
[ליצירה]
---
חזן. דווקא ה"לא חשוב איך" בתגובתך, נשמע מאוד מסקרן....ואגב, אל תספר לי שרק השבוע גילית את הקשר בין הסקנדינבים ("צפונים" ככל שיהיו) לבין הוויקינגים (אכזריים ככל שיהיו)....
[ליצירה]
יוסף שמח - מה נשמע?
התחלת שוב בהנשמה-
מלאכותית, של השירשור,
וזאת בלי לבקש אישור...
אך העיתוי בכלל לא רע -
כלומר, לקראת מתן-תורה,
ואם שאלת על מרב,
אומר לך, דרך אגב,
שהיא כמעט בת ח"י שנים
ואם תרצה עוד נתונים
תשלח לי הודעה חת שתיים
(סתאאאם...היא בכלל תפוסה בינתיים)
אז זהו. חג-יוסף-שמח
להתראות ולהשתמע!
[ליצירה]
----
חגיגה עוד לא נפל לך האסימון? הוא לא רוצה למות. הוא פשוט רוצה סוף סוף לעבור לטל-קארד. וברצינות - אני קורא את זה כפחד מפני שינויים- שהוא אחד הדברים המשותפים לכולנו, בצורה זו או אחרת.
[ליצירה]
----
ממזר, כאן לי "עמרם" קראת ???
ובכן בלי דעת...גם קלעת...
...לשם אשתי מנעוריה...
וכאן ישנו סיפור קורע:
טוראי עמרם גוייסה חוקית
לצה"ל , וקיבלה דיסקית
ובדיסקית נפלה טעות:
אל ה"עמרם" הוסיפו יוד!
(ולהסיר ספק - אסבירה
שהיא אותי אז לא הכירה!)
היא לאימה אז הראתה
את הדיסקית - וטעותה.
אמרה האם אז לחיילת:
טעות כזאת לא סתם נופלת!
"אין מקריות, בתי שמעי,
שמרי עליה כמו שהיא! "
אשתי השתחררה מצה"ל
(עדיין לא חלמה על בעל)
עוד שש שנים עברו ביעף
זכרון אותה דיסקית חלף
וכשהגברת התארסה...
פתחה אימה איזו קופסה...
ובקופסה...דיסקית מוטלת...
ובדיסקית שם של חיילת
"שגיאה" קטנה רק באיות...
עמרם ? לא! עמירם עם יוד...
והסיפור הזה אגב
נכון מאלף ועד תו!
[ליצירה]
---
קצין שירשורים (מזן ממזרים)
איננו רועה בשדות של זרים
וכאן המקום אודותיו לסנגר:
שהנ"ל כקצין (או אולי רק חוגר)
את זמנו מבלה רק בתוך שדות האש
ובודק שירשורים - בין מוקש למוקש,
וליתר דיוק - אם זה עוד לא מובן
ממזר הפרחים הוא חייל נאמן!
ואשר למרב - בשליחות ההורים
היא אכן מבלה בשדות של זרים,
אך מכאן עד לרמז (מרושע לא מעט)
כאילו בכל מורשתה היא תבעט,
גדול המרחק כמו ניו יורק עד מוסקבה
וכמו איסלנד עד כף התקווה הטובה.
בקיצור אורנתי - עוד מרב לא יורדת
והיא עם כולנו תשוב למולדת!
[ליצירה]
------
ובכן לפי בקשתכם
תגובת ה- 100 לפניכם:
ברכות לכל המשתדכים
מרו ועד ממזר פרחים
במלאת הערב (ה' באב)
מאה ל"איזה חג תאהב"
אכן, מאז ממזר הציע
(ראו תגובה 6 ביציע)
שידוך עם נדודניה "בקשיש"
חלפו פה כבר שנה ושליש!
ואיזה חג תאהב מרב ?
נדמה כי דווקא ט"ו באב
לפי כמות השידוכים
אשר כאן בשירשור פורחים...
אז איחולים אשלח כעת
לכל מי שמשכו בעט
ואם אומר פה חברים
"ברכות עד מאה ועשרים"
יהיה בכך משום קללה
לכל חתן וכל כלה
כמו בבדיחה על הישיש:
(מלאו מאה-עשרים לאיש
ושאלו אז השכנים
מה נאחל ? כמה שנים ?
אמר להם אז "ידידַי
אחלו לי ערב טוב ודי ! )
אז נא אחלו לי חברים
עוד מאה אלף שירשורים !
ואם תתמידו במלאכה
אולי תראו בזה ברכה
אם לא לשבור כוס-נישואים
אז לפחות לשבור שיאים!
תגובות