[ליצירה]
מתמזל מזלך להיות במקום הנכון עם המצלמה הנכונה... וזו לא פעם ראשונה. אם יורשה לי -הצילום עצמו לא משהו- חוץ מהערך התוכני שלו, חסר משהו כדי שמבחינה צילומית יהיה מעניין.
[ליצירה]
שמע, זה גדול.
חוץ מההפתעה הנהדרת של הסוף- כל הקטע הזה העלה חיוך על פני.
איך הצלחת להכנס לראש של בת בצורה כל כך טובה?? ממש טוב היה הקטע של המדריך בסמינריון של כיתה ח'. נראה לי שזה משהו שכמעט כל האולפניסטיות עוברות.
הכתיבה זורמת ומעניינת, עם חוש הומור שלא מפסיק לרגע. כל הכבוד.
נכנס למועדפים.
[ליצירה]
איך היה אמור להיות הסימן הזה שמשמעותו - "התרשמתי, סחטיין"?
*?
#?
הייתי רוצה להגיב בניתוח עמוק של המשפטים, של המבנה המעניין, השימוש הנהדר ב"הנאות נעות", אבל אני אשאיר את זה לאלה שמסוגלים לכך בצורה יותר מוצלחת ממני...
אז ...התרשמתי, סחטיין!
[ליצירה]
ספתהשלי
אוף, סיפורים על זקנים טובים עושים לי רע.
א. בגלל שגם לי היו פעם כאלה.
ב. כי לסבאים של היום כבר קוראים סבא זיו או סבתא מעיין. מזתומרת? סבאים אמורים להיות זקנים!
אני לא בטוח שסבא איציק ישאיר יותר תפוח לסבתא מורן.
ירידת הדורות...
שקוייח בכל מקרה.
**** ארבעה פרחים בסולם ממזי.
[ליצירה]
אהבתי פעם נערה במשקפיים
כמו שזה כתוב -אמריקני לחלוטין, הסוף לא אמור להיות כזה. ברגע שהוא היה מגלה את הקטע של "תחתיות הבירה" הוא היה זורק אותה לטובת ראש קבוצת המעודדות של הקולג' או משהו כזה.
[ליצירה]
קראתי שוב אחרי הרבה זמן, בעקבות ההקפצה.
הסיפור נשאר יפה כמו שהיה בזמנו, רק שעכשיו הוא יותר מובן לי.
אז לכל מי שטען שהפילוסופיה כבדה מדי לילדה בסיפור, שפשוט יבין שהילדה היא רק פלטפורמה להעביר את התובנות לקורא, בשאיפה ובהנחה שהם לא יהיו כבדות מדי עבורו.
לגבי הדברים עצמם- ה"מבוגרים" באמת מעצבנים כשהם מסתגלים רציונלית כ"כ על כל מה שנראה לנו,התמימים, כקסום.
הבעיה הרצינית מתחילה כשאנחנו מתחילים לפוצץ לעצמנו את בועות התמימות. זה קורה לצערנו, כשמתבגרים.
רק טוב.
[ליצירה]
דע לך אסף,שהביטוי הזה אכן עלה בשיר,אבל ירד בעריכה...
תודה בחולופן.
[ליצירה]
[ליצירה]
טוב,
אני לפחות הבנתי בהתחלה שהטקסט זורק אותך לעבר,
למישהו שכבר היה "אנחנו" או משהו כזה
אבל בקריאה שנייה הבנתי קצת יותר.
אולי אני אבקש ממנחם לשנות לי את התגובה ל "אני מת לדעת מי זו האחת הזאת" ואז זה יהיה יותר קשור.
[ליצירה]
אפצ'ילוג
ראו אחים, ראו זה פלא,
הסתכלו על שניים אלה
על מרב ועל אביה
(אתה אימה אי שם החביאה)
מטיילים הם בעולם
וטסים מפה לשם
את "צורה" לא שוכחים
וגם לא את "ממזר פרחים"
אז מה אם למרב חבר?
אביה הוא המשורר!
אליו אני עכשיו כותב
אך לא הופך למאהב...
ולך, פיצקית- זכרי את שמך
אל תשכחי מעמדך
לכתוב עליי שאין לי כתר?
כך מעל גלי האתר?
אינך יודעת מה זהוּב
כתרי שלי זה האהוּב
חבל רק שעליו כתוּב
"אני מונח לי על ראש כרוּב"
מרב, נראה, לא מסכנה
(איני נכנס למגננה)
משיטוטיי כאן באתר
גיליתי לי דבר מוזר:
כולכן הייתן מקוות
באיזה בוקר לגלות
שאביכן, גולש מוּכר
מוצא לכם כאן באתר
בחור נחמד וגם רווק
שבאישתו עוד לא דבק
וכך לכן היה מודיע
"אגור איתך בהרצליה"
אתן כותבות מתוך יאוש
על נישואין גם עם יתוש! (בעל זבוב אם לדייק)
על כן ב'קשה תרדו ממני
אמנם אני רווק הנני
אך עוד לא תר להיות כבר בעל
כי מתחתן אני עם צ.ה.ל. ...
היה נחמד להתכתב,
(את זה אני ממש אוהב)
ונאחל כולנו יחד
כן, כולנו, די לפָּחַד!
לכל משפחת עמירם
למרב ואורי גם
שיחזרו לכאן מחר
ונפגש פה באתר,
כל הכותבים כולל כולם
ושלום יהיה כאן בעולם