[ליצירה]
...
אודיה, רק אומר תודה על אישורך שיש לי תקוה. ממש לא הייתי יודע מה לעשות בלי תגובתך ה-נ-ו-ר-א מפרגנת. נ-ו-ר-א!
קשיים בפירגון? רוצה לדבר על זה? ..לא ביקשתי שתגיבי לי, את יודעת.. אם את רוצה לומר שזה מכוער- תאמרי, אני לא אקח את זה קשה. את רוצה לומר שזה יפה- תאמרי, גם את זה אני לא אקח קשה, ואפילו אשמח. אבל התנשאות? לא עלי.
ישראל- תודה.. :) אני לא איש של טיוטות, אני דוגל בשיטה שאם יצא לך קו שהוא לא לגמרי סוטה מהציור- אל תמחוק, תמשיך לצייר איתו. ציור ראשון שלי. וזה לא שעשיתי אותו עיוור, פשוט יש לי נטיה בציורים להשאיר את העיניים מוסוות.. לויודע למה.. אולי אני לא אוהב לצייר עיניים..
[ליצירה]
הייתי השבוע בבית של מישהו
שערך לנו כמה דברים לסרט לאולפנא,
באמצע העריכה ראיתי על הריצפה תמונות, הדבר הכי מובלט שהם היה העינים,
צריך אומץ כדי להבליט כ"כ את העינים, והמון כשרון כדי שזה באמת יצא ישיר, וחודר..
[ליצירה]
****
עד שיום אחד, בבוקר בהיר ונחמד, הצטלבו דרכיהם, שמעולם לא נפרדו, והשתלבו באחידות חסרת פירוד מלכתחילה.
והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
[ליצירה]
וואי...
איזו תרעומת..
'לותנת מידדה'- אני מציע לך להסתייג בדבריך, מה שכתבת בהודעתך האחרונה ממש לא תואם את רוחנו ואת רוח האתר. חוץ מזה שאת דתיה לא? (לפי יצירותיך), אז אנא.. לא מתאים... ממש... וכו'..
שמואל- אם אתה מפרסם את יצירותיך בכל כך הרבה מקומות, למה אתה צריך לפרסם בעוד איזה אתר של ימנים, חלקם אף קיצוניים, שלא אוהבים אותך, או יותר נכון- לא כל כך סובלים אותך. כשהדבר היחיד שאתה מפרסם- הם שירים אינפנטיליים הכתובים בצורה של משורר מבוזבז שמנסה לדלות מעצמו את שארית כשרונו המבוזבז למטרות אינפנטיליות.
תנסה לפרסם את היצירות הללו במקום אחר. ואולי כאן תמצא את המקום להציג את היצירות האמיתיות שלך, את השירים השיריים שלך. וכו'..
[ליצירה]
דוד, הייתי חייב להגיב. חוץ מזה שהקטע עצמו יפיפה במושגים של יפיפיות תהומית.. הוא גם נורא נגע בי בכל מיני מקומות, במיוחד בגלל הביטויים שהשתמשת בהם-
"איזה *טרנס* מופרע בוקע מאי שם, נראה כאילו הים רוקד לצליליו.
או שמא זהו *רטט* של זעם המאיים להתפרץ בנחשול פתאומי, למחוק
כל זכר לרעש המפריע את שתיקתו שלו."
וגם בגלל כמה רעיונות בקטע שנמצאים גם בכמה קטעים שלי.
אבל ממש הייתי חייב להגיב בגלל שמה שכל כך ציפיתי לו קרה- אוי דוד! ! דוד!!!! סוף סוף אתה מתחיל להוציא מעצמך את המיץ הנכון.. :)
[ליצירה]
בעעעעעעעעעעעע
ע-ד-י !!!! מה עשית?
* יוסל'ה שר ברקע את ה'מבדיל'. שקיעה. עצוב. ציפורים מבואסות חגות מעל ראשינו. פרידה *
בנץ....
עזב...
אל מול עיני ההמומות ופי הפעור..
והוא עוד עושה את זה כתגובה לקטע שלי.
אין יותר בנץ. (לפחות בצורה)
אם היה זה דף נייר ולא דף ברשת, היה כאן רטוב קצת בדף.
בנץ.. אפילו יצירה אחת לא השארת למזכרת.
אח.. לא נותר אלא להתרפק על ימי העבר עם בנץ וגוגוק.
יהי זכרם ברוך.
ובנץ- זה שפרשת לא אומר שאסור לך לקפוץ מדי פעם לבקר, להתעדכן (ואולי לחזור)
[ליצירה]
*
אוקיי, אז בשבת אחרי האוכל, שכבתי לי על המיטה, בהיתי בתיקרה, בהיתי בשולחן, בכיסא, במחשב, ובארון ספרים, ואז- ממש אז- צד את עיני הספר 'שני ירחים', ואמרתי לעצמי 'טוב, נו.. תן לספר האמריקקי הזה עוד צ'אנס', ולקחתי אותו לקריאה חוזרת, ושכבתי וקראתי. וקראתי. וקראתי. ועברתי לסלון כי כבר שקעה השמש ולא היה לי אור בחדר. ויצאה שבת וגמרתי את הספר. ואפילו הזלתי דמעה בסוף, כשחמציצית זצ"ל החזירה נשמתה לבורא.
אמנם לא התרגשתי כ"כ כמו שנכתב בביקורות על הספר. אבל הזלתי בסוף דמעה- וגם זה משהו...
למי שאהב ועדיין לא קרא את 'מישהו לרוץ איתו' -לרוץ לקרוא! אותו סגנון, רק ש'מישהו לרוץ איתו' הוא ישראלי, עם שמות ישראלים, עם סיטואציות ישראליות, בירושלים- בליפתא. כחול לבן. קל יותר לקרוא ולהתחבר.
אוייש.. לא כל כך אהבתי את פרי-בי. ואני חושב שהסופרת הייתה צריכה למצוא בספר את המקום להאריך על בן ולספר על הקטע של הנגיעות ולמה הוא נרתע- לא סופר עליו מספיק. ספר חביב.
:) רק אושר
[ליצירה]
?
את המשפט שכתבת בפרטים שלך פתחת ב"איש חינוך".
איש חינוך?- "את פצצה מתקתקת" ?
אמנם אני כבר לא ממש מגיב כאן באתר, אבל לא יכולתי שלא לחרוג ממנהגי בשביל כמה סימני שאלה שהייתי חייב להכניס כאן כתגובה, קבל:
???
ושוב:
? ? ?