[ליצירה]
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
מסר חשוב העברת לנו פה "מסר כפול." אין לנו לשנות אדם לפי רצוננו אנו.
הזכיר לי גם משפט שאני אוהב: "אם תחפש באדם מלאך, לא תמצא אדם. אך אם תחפש באדם אדם אולי תמצא מלאך..."
[ליצירה]
שיר עצוב.
מזכיר את השיר של הזמרת הנערצת עליי - שרית חדד:
"כשהלב בוכה רק אלוהים שומע
הכאב עולה מתוך הנשמה
אדם נופל לפני שהוא שוקע
בתפילה קטנה חותך את הדממה.
שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול
נתת לי את חיי נתת לי הכל
בעיני דמעה הלב בוכה בשקט
וכשהלב שותק הנשמה זועקת.
שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד
חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד
הכאב גדול ואין לאן לברוח
עשה שיגמר כי לא נותר בי כח.
כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת
האדם רואה את כל חייו פתאום
אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת
לאלוהיו קורא על סף תהום."
באשר לפסקה: "מרגישה לבד בתוך זרם ההמונים,
אמר לי מישהו: "המקום שבו אני מרגיש בודד, הוא המקום שיש בו המונים". ככה כולנו...... ובעזרת השם כולנו מוצאים לבסוף את הדרך בעזרת אמונתנו בתוספת תעצומות הנפש שלנו, אותם לא מוצאים במקום שיש בו המונים,
[ליצירה]
כן, מבין לרוחך, ככה זה לפעמים, כזה מין באסא.
איך קוראים לזה: כור ההיתוך.
אגב הערה לשונית:
האינך יודע שהביטוי הוא "זוג או פֶרֶ ט" ?
"זוג או פרד" היא שאלה ששואל את עצמו עגלון לפני שהוא מחליט אלו בהמות לרתום בבוקר לעגלה.
[ליצירה]
כלנית תודה,
הרעיון מוצא-חן בעיניי. אני פותח את השיר ליוצרים נוספים שרוצים להוסיף מפרי דמיונם רעיונות של מה עוד ניתן לעשות בשומקום , (שבו אפשר לעשות כמעט הכל).
קדימה
מסר כפול
[ליצירה]
מ ק ס י ם (-:) , מעמיק וקורא לי להגיב בכובד ראש.
"איבוד" במובן הזה הוא ערך. השיר הזה , נותן מובן ייחודי לביטוי "ללכת לאיבוד". ללכת לאיבוד, פירושו להיות אַתְּ עצמך. להשיל מעליך את העבותות, לחרוג מה-"מפה", מהמסגרת. להתבונן סביבך ללא גבולות, כדי לקרוא דרור לתובנה שלך.
ואולי אוסיף כמה מילים משלי: גם אם את רוצה לחיות במציאות - במסגרת, כדאי להגיע למציאות אחרי שהלכת לאיבוד ועצבת את עצמך ורכשת את הכלים הייחודיים לך (ולא לאף אחד אחר) שנדרשים להתמודד עם המציאות.
כך אני מבין את המסר שבשיר שנכתב בצורה פיוטית.
[ליצירה]
רעות יקרה,
כששואלים את השאלות הנכונות, התשובות באות מעצמן, כי השאלה חשובה מהתשובה. זוכרת ?
ובכן שאלת שאלות נכונות.
היופי ברגש הזה הוא, שהוא מורכב, שיש בו הכל, שאפשר לגעת בקצותיו נשמתנו ולחוש את מידותיו ואז לעצב אותו על-פי גדלות נפשנו. כאן אנו מתחילים להיות אנו עצמנו.
ובקשר ל-"עזה כמות" - לפני שנים רבות קראתי ספר שנקרא "עזה כחיים" . אינני יודע היכן להשיג אותו אבל אם תוכלי כדאי לקרוא אותו (יש אחד שיודע להשיג כל ספר שמבקשים ממנו שמו איתמר לוי ויש לו חנות ספרים במושב צרופה טלפון 04-9541608) מסר
[ליצירה]
זהירות שביר,
שיר איננו עלילה. שיר מתאר עלילה בצורה פואטית. אם בהשראת השיר, הקורא מזדהה עם העלילה, מתמלאת משאלתו של המשורר. אם השיר מעורר במישהו זיכרון של חוויה, הוא ירצה לשמוע אותו שוב ושוב
אהבתי את השיר הזה.
[ליצירה]
שי יקירי,
יפה מאד. בטאתי באופן פאוטי את מה שחש כל מי שכותב. לכתוב צריך לבד, מעבר לחומת ה-"אני".עצם הכתיבה היא משהו אישי, פנימי. רק לאחר שכתבת כשהיית אם עצמך אתה מאפשר להציץ פנימה. אם אחר-כך הקורא מבין, הוא יכול להסכים ולהזדהות , או לא להסכים אבל הוא לא יכול להתעלם.
אינני יודע אם ה-"אישה" היא דמות פרטנית או מושג כולל, אבל אני מקוה שה-"אישה" מבינה, ואם גם היא כותבת היא חשה את אותה תחושה ומבינה. רק אז זה הופך לדו-שיח בין שתי נשמות עצמיות וקרובות. כמו שאמר יהודה עמיחי: "שנינו ביחד, וכל אחד לחוד" והמרחק בין השנים נשאר קצר כ-"מרחק בין שתי תקוות". מסר כפול (אבל ברור)