[ליצירה]
שיר מעולה. איך אפשר למלא בכמה שורות את תהפוכות חיינו, המשתנות כל הזמן, עם התבגרותנו !
הייתי אוהב יותר כותרת: "איך יפית", כי ככל שאנו מתבגרים אנחנו נעשים "יפים" יותר עם קמט קטן ושערה שהלבינה, ואפשר לחוש את היופי האמיתי שבך, בתוך עצמך.
מסר
[ליצירה]
הי שי
לפי דעתי:
1. במקום "כאבק" מספיק "אבק" אחרת לא ברור מה היא נשאה. בלשון "תחבירית", "נשאה" זה פועַל יוצא, לכן אחריו צריך להופיע מושא ישר.
2. אם כבר לקחת שתי שורות (שהם רק "פנץ' ליין" של שיר אחר) ובנית ממנו שיר, לטעמי, השיר צריך להיות מפותח יותר, ואז זה באמת יוכל להיו שיר שלך. מסר
[ליצירה]
רון יקר,
מאד נהיניתי לקרוא את מה שכתבת וזה אכן עונה לשאלה: "מה זו שירה", אבל בעיקר לשאלה: "מה איננו שירה" . אני מקווה שלא תיפגע ממה שאומר עכשיו: לפי דעתי זה איננו שיר אלא הרצאה על שירה ואני מתייחס אל זה כאל שיעור לכתיבת שירה. כפי שאני מכיר את יצירותיך, אתה יודע לכתוב שירה "שתיקח חלק ממך ותכתוב אותו במילים" שלפעמים הן מעטות אבל ממצות את אותו חלק ממך שכתב את השיר.
בהצלחה מסר
[ליצירה]
כנרת בטורקיז,
להתרפק על העבר היא תכונה טבעית ואינה פוסחת על צעירים, מבוגרים וקשישים (ראי כנסי מחזור). המסר בשיר הוא שגם אם אתה הולך לאזכרה של חלומותיך בבית העולם של החלומות, זה רק לעתים, אבל אתה ממשיך לחיות טבול בירק ולקיים את חייך כ-"שושנה בין החוחים", ולכן הדגש הוא על החזרה לכפר המופיעה שוב בשורות האחרונות של השיר, ולמרות ההתרפרות על העבר, עלינו להניח למה שלא הגשמנו, ועלינו לחיות את ההווה. אגב זו מחמאה אם את מרגישה כנכדתי. תודה מקרב לב,
ומקווה שהסברתי את השיר כראוי (בניגוד לדעתי, ששירים לא צריך להסביר). מסר כפול
[ליצירה]
נוגע ללב וכתוב בכשרון רב. חיפוש שרשים מצריך תעוזה, במקום בו נעקרו העצים ביד זדונית. אבי, עליו השלום, שנולד בפולין במקום קיצוני באנטישמיותו, סרב בכל מאודו לעשות טיול שרשים. הוא עלה ארצה בשנות העשרים לחייו ואמר: "בשבילי החיים התחילו פה. ילדותי מחוקה". (משפחתו שלא עלתה איתו נכחדה בשואה).
[ליצירה]
לא הבנתי ! למה למיין בשחור לבן ( מיון דיגיטלי). לא ! שלל צבעים איננו מטעה ! מי שעונה על קטגורקיה אחת איננו בהכרח ממוין באופן בלעדי.
הכרתי מישהי שאצלה אנשים היו או טפשים או חכמים. או יפים או מכוערים. היא מעולם לא הביטה בראי כדי לדעת איך למיין את עצמה.
[ליצירה]
עדיין אני חולק עליך
אני מעיין באתר "צורה". רוב הכותבים בו כבר שייכים לדור הוירטואלי. ראי איזה שירים מדהימים הם כותבים ב-"מילים", והתגובות שהם יצירות בפני עצמן. יתירה מזאת. אתר כמו "צורה" הוא כלי מהדור הוירטואלי. לולא הכלי הזה יוצרים כאלה לא היו באים לידי ביטוי. הכלי הזה מגביר את ההשראה ליצירה.
אני מסכים שיש סכנות בשימוש יתר בכלי הזה. דוגמא קיצונית היא הרשתות החברתיות כמו פייסבוק וטויטר (שאני מתרחק מהן כמו מאש, הגם שאני תקוע עמוק בתוך השימוש במחשב, בעיקר בכתיבה). הסכנה ברשתות האלה אינה באבדן המילים, אלא באובדן הקשרים האישיים והאינטימיים בין אנשים. למשתמשים יש חברים וירטואליים והרבה מילים נשפכות שם מבלי קשר חברי ורגשות בין חברים אמיתיים שנפגשים ומשתפים זה את זה בחייהם בקשר בלתי אמצעי במילים שנאמרות ולא נכתבות. אני מקווה שאני לא מטריד אותך במילים הרבות שלי, אבל מייחל שתרדי לסוף דעתי, שהמילה לא הלכה לאיבוד והכלי הזה עומד לרשות המילים יותר מהעט או האיזמל של כתב היתדות. כל טוב מסר