[ליצירה]
רון, קראתי את שלושת שיריך האחרונים. זה בהחלט נשמע אמין לקשר שהיה ביניכם ובהחלט ניתן לחוש את הכאב, אבל כקורא, שאינו נמצא בדרמה הזאת, אלה שירים ארוכים מדי. זה נותן הרגשה שאתה נמצא במפגש ושומע את כל הדיבורים שהם מפורטים מדי. שירים רבים שקראת באתר נוגעים בנושא זה וכואבים את הכאב של "נטישה" ומביעים אותו בצורה דומה. חסר לי הייחוד שבאכזבה שלך, וחסרה לי הפואנטה.
אני מקוה שלא הייתי ביקורתי מדיי. ס"ה יש לך פוטנמיאל ולדעתי כדאי לשפר אותו. מסר ברור
[ליצירה]
במלחמה על הצדק
איש לא יהיה צודק
כולם ימותו צודקים
כולם ימותו
כולם
כאשר יכרתו שלום
איש לא יהיה צודק
הצודקים ימותו
ורק הצדיקים יחיו
ורק הצדיקים
ורק
אלי, שמור עליי
מפני הצדוקים
ומפני הפרושים
שמור עליי
שמור
[ליצירה]
תודה למגיבים
תודה לכל המגיבים. זה מרגש מאוד שאותו שיר שבשלמותו נבע מהחוויה שהוא מתאר, ושורות הסיום שמביעות את התחושות ש ל י מהחוייה הזאת, יוצרים שונים רואים בו דגשים שונים, כל אחד לפי טעמו.
יש טעם בדברים של אלה שמעדיפים את תאור החוויה ומשאירים את התחושות (שתי השורות האחרונות) לקורא. יש גם הרבה טעם בהצעה של שי לקחת את שתי השורות האחרונות לעצב אותן כבסיס לשיר בפני עצמו, ומצאה בעיניי הדרך בה הוא הדגים את זה. אני כשלעצמי רואה בחוויה הנגמרת בתאור התחושה, שלמות של שיר, ולא הייתי משנה אותו, ואת השיר של שי מפרסם כיצירה בפני עצמה. ומובן שאני שמח לשמוע גם מחמאות וגם ביקורת שיתנו לי רעיון איך לעצב את שיריי הבאים. חג עצמאות שמח לכולכם וכל טוב. מסר
[ליצירה]
השיר הוא שיר מצוין ומרתק. זה שיר עם גישה רצינית, והייתי אומר אפילו בוגרת, ונוגע היטב בראיה העמוקה של מהות החיים, אבל קצת מרחיק לכת בפסמיות שלו. אתה מעמיס על הלב את כל המועקה והשכל לא יעמוד לבדו במשימה לצעוד קדימה.
לשיטתי, אדם נאבק לצאת מ-"בור חיייו", משום שביכולת הזאת חנן אותו אלוהיו וזה מה שמעניק לו את השכל לצעוד קדימה.
אל תשנה את השיר, כי כאמור הוא שיר מצוין אבל תחשוב מה שכתבתי.
[ליצירה]
במשפט אייכמן אמר אחד העדים - ניצול שואה - (אינני זוכר את שמו): " זו היתה פלנטה אחרת. אנשים בפלנטה הזאת לעולם לא יהיו מסוגלים להבין את זאת, לעולם לא יוכלו לחשוב במושגים כאלה".
[ליצירה]
כמה חבל שאלה השירים שיוצאים מתחת ידינו במציאות המטורפת שבה אנו חיים.
אפשר גם לחפש את הדברים השפויים המעטים שישנם במציאות המטורפת.
אגב, מציאות כזו היתה תמיד ובכל זאת שרדנו, אז נשאל איך שרדנו, ויש לאופטימיות חלק נכבד בכך.