[ליצירה]
שיר עצוב.
מזכיר את השיר של הזמרת הנערצת עליי - שרית חדד:
"כשהלב בוכה רק אלוהים שומע
הכאב עולה מתוך הנשמה
אדם נופל לפני שהוא שוקע
בתפילה קטנה חותך את הדממה.
שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול
נתת לי את חיי נתת לי הכל
בעיני דמעה הלב בוכה בשקט
וכשהלב שותק הנשמה זועקת.
שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד
חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד
הכאב גדול ואין לאן לברוח
עשה שיגמר כי לא נותר בי כח.
כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת
האדם רואה את כל חייו פתאום
אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת
לאלוהיו קורא על סף תהום."
באשר לפסקה: "מרגישה לבד בתוך זרם ההמונים,
אמר לי מישהו: "המקום שבו אני מרגיש בודד, הוא המקום שיש בו המונים". ככה כולנו...... ובעזרת השם כולנו מוצאים לבסוף את הדרך בעזרת אמונתנו בתוספת תעצומות הנפש שלנו, אותם לא מוצאים במקום שיש בו המונים,
[ליצירה]
נתת משקל כבד למילים שבמקורן הן פשוטות, אבל בהקשר הזה הן קשות מנשוא, וכשאנו מושא לשנאה מתמדת, הפתרון מתרחק מאיתנו כמו רדיפה אחרי האופק שנראה כל כך קרוב אך לא ניתן להשגה.
[ליצירה]
מחכות לך עוד שלוש תקופות מלבד קינתך על עצמך.
קינאתך בהם...
קינאתם בך.....
קינה על הקינאות.....
אחרי זה הכל מסתדר, כמו פאזל, כמו קוביה הונגרית.
אז אל תקונני. וקבלי את מה שיבוא בזרועות פתוחות.
תגובות