על המדף ערימת דפים
עם שירים גמורים
נשכחים
את השיר שכתבתי לך
לא רציתי לגמור
חסרה בו רק מילה
שיישאר כך
עם סימן שאלה
?
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] התגובות שקבלתי על הגרסה הראשונה: המגיב : תמי גבאי תאריך: 18/9/2005 16:14:11 התגובה : (56430) אהבתי את שלושתם. האמצעי הכי הכי. אני לא אוהבת בוחנים אנשים. כל אחד צריך את הקצב שלו (-: תודה לך. -------------------------------------------------------------- המגיב : רעות מגן תאריך: 18/9/2005 17:04:54 התגובה : (56431) שלושתם מקסימים אך האחרון הכי יפה! (-: ------------------------------------------------------------- המגיב : אילה אברהמי תאריך: 19/9/2005 00:39:27 התגובה : (56489) פשוט כך. וכך היה. -------------------------------------------------------------- המגיב : ליאורה לוי תאריך: 19/9/2005 20:19:15 התגובה : (56563) שלושה שירים נהדרים, שאיכשהו מתקשרים לי... הכי אהבתי את הראשון :-) [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר ! (רק תיקון קטן שניתן לתקו מיד" "שמא" במקום "שמה". [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לאיה, אני תמיד שמח לקרוא את הערותייך, שהן מעשירות את תובנתי בשירה. בהקשר הזה: ייתכן שכשיר ניתן לוותר על שתי השורות האלה, אלא שרציתי להדגיש את הנקודה, שאני לא יכולה להתקיים בלי להישען עליך, ואילו אתה תומך בי, אבל בלעדיי אתה חשוף ואפור. לכן אני חושב שהשורות האלה נחוצות להדגיש את ההיבט הזה. לכן אני חושב שאשאיר את זה כך. ושוב תודה |-:) מסר [ליצירה]
- [ליצירה] אני יושב וקורא שוב ושוב, ואני בטוח שאקרא עוד לעצמי וגם לאחרים. אחדים יגידו שזה יהודה עמיחי, ואני אגיד להם: "לא ולא. זו הדס" (חבל שאינני יודע את שמך המלא. "משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע" דימוי מדהים שגדולים וטובים לא הצליחו להעלות על הכתב. ועדיין לא זכיתי לתאר לעצמי בצורה כל כך פיוטית את המציאות העגומה של חיינו כמו השורות הבאות: "השקט, הנכון, המפוסל בזהירות לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה" מדהים התאור הנוגה של ירושלים שגם הוא פאן אמיתי שלה "ירושלים קברים סביב לה שיכורה מאבק וממוות וצחוק ילדות אקראי על הדשא" בכל זאת חסר לי הסוף של השורות הריקות שאחרי ה-"אולי" וזאת מבלי להמעיט בערך הדברים שאמרתי למעלה. [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי מילים ! זו שירה אמיתית ! מעל ומעבר לכל הכותבים באתר הזה. (ואני כולל את עצמי ביניהם.) רק הערה אחת שכבר הערתי לך: הנח לניקוד. הוא פשוט "עלג" ולא ברמה של השיר וחבל לקלקל. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הזה הוא אחד השירים היותר יפים שקראתי באתר. אינני חושב שצריך להוסיף או לשנות. אף על פי כן יש משהו בהערה של יורם . אני חושב שלשבץ את המילים האחרונות בבית שתואם את המבנה של הבתים האחרים, לא היה מוריד מערכן ואולי אפילו מדגיש אותן. ככה הן נשמעות כשתי מילים שאת רוצה להגיד אותן, אבל הן לא חלק מהשיר. השיר נועד לתת פאן פיוטי לשתי המילים האלה וחבל להפריד אותן. כדאי לנסות רק כדי לראות איך זה, ושוב, מבלי לפגוע בשיר המקורי, שהוא מקסים . [ליצירה]
- [ליצירה] אודיה, אגיד לך למה השיר הזה כל כך מצא חן בעיניי: חשבתי שרק אני חולה במחלה האנושה שנקראת: אסוציומניה, והנה מצאתי עוד אחת תודה לאל. אז הנה שרשרת האסוציאציות שלי: למה עלו דמעות בעיני ערוגה (המגיבה הקודמת) ? כי בערוגה גדל בצל. ערוגה חתכה בצל ודמעות זלגו מעיניה. בצל חתכה, תודה לאל, בצל תודה לאל, בצלאל, בצל חתכה לשניצל, שניצל עוף, עוף לכפרות, זו כפרתי, הכפרה והדמע, הכפרה והדמע גרים בטריפות הדעת, והדמע בערוגה, בערוגה המזילה דמעות חס וחלילה וחוזר חלילה. [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר ! [ליצירה]
- [ליצירה] איה יקרה, תודה על המחמאות. זה פשוט עושה לי חם בלב. ההערות שלך הן במקומן והטעון תיקון יתוקן מייד מסר [ליצירה]
- [ליצירה] אני מבין את ההרגשה הזאת. זו באמת הרגשה נפלאה. בלי מחויבות. בלי עול, פשוט כך, בועת סבון. וחבל שבשביל להיות בועת סבון צריך להתבוסס חיים שלמים בשלולית של סבון עד שמישהו מנפנף אותך משם. אז שיהיה לך בכיף.... [ליצירה]
תגובות