[ליצירה]
לא הייתי מסווגת כשירה אולי "קטע", או "במשפט אחד".
חוצמיזה, לא ראיתי טעם בכתיבת הכותרת, כתיבתה בשם השיר, מספיקה בעיני.
לגופה של יצירה, היא נחמדה ביותר.
[ליצירה]
ממש אהבתי. כתיבה קולחת וגם הרעיון (לפחות איך שאני הבנתי את זה)- דווקא האדם הכפוף שכביכול זקוק לעזרה בעצמו יכול להיות לעזר בשעת צרה.
מקסים, תודה.
[ליצירה]
אהבתי את תוכן השיר(ים) והמסר והדימויים שבו וזו יצירה מעוררת השראה וברכתי לך.
הבעיות הן:
א בשילוב השירים לשיר אחד (התוכן שלהם זהה ורציף)
ב שני השירים שונים באופן הגשתם - המקצב והחריזה.
הייתי מפריד אותם שוב, ואז "מדביק" את הבתים המחוורזים ובעלי מקצב אחיד, ואת הבתים האחרים מעבד כך שהשורות הארוכות יהיו קצרות יותר ומותאמות למקצב. אם תצליח גם לחרוז אותם תוכל לאחד אותם מחדש ותקבל שיר אהבה למופת, או להשאיר אותם כשני שירי אהבה בעלי תוכן זהה שמציף אותם במי ים סוף. אם תקבל את הצעתי אז לפניך עבודה רבה ומסע מאתגר. בהצלחה !
[ליצירה]
המילים שאומַר נוגעים לכולם, לכל ההורים, מכל קשת הדעות והאמונות: אם ילדיכם "שוברים את הכלים" חפשו את הסיבה אצלכם. אמא אינה דורכת על שברים, היא מנסה לאחות אותם.
[ליצירה]
יוצא מהכלל. פשוט שיר כן ואמיתי. כתוב בצורה מרתקת, ועם מוסר השכל מהמם. "אנוכי הנני אני עצמי" אמר הבויג הגדול לפֶּר גינט במחזה של איבסן. אנחנו מה שאנחנו ולא מה שרצינו להיות או מה שאחרים חשבו עלינו
ככה פשוט ! ונודה לשם שהעניק לנו את היכולת להיות אנו עצמנו.
[ליצירה]
לתם שלום,
"למחוק את
כל הדברים
שעשיתי לא נכון."
למחוק לא ניתן. בן-אדם לא יכול להיולד מחדש - צלול וזך. מה שעשית לא נכון זה החלק מההתפתחות וההתבגרות שלך, ואת שגיאות ניתן לנצל לסלילת דרך חדשה, שבה לא תחזרי על השגיאות, ובה תחשבי על הדברים הנכונים לעשותם. המושגים של "נכון" או "לא נכון" הם מושגים אמביוולנטיים שיש להוסיף להם את ממד הזמן של העבר, ולהנחות אותנו לעתיד.
עד כאן. זה קצת יותר מדי מילים לשיר כל-כך קצר ונובע מעומק הנשמה, אבל אני חושב שכדאי לראות את הדברים אחרת.
במחזה "פר גינט" נאמר הפסוק החכם: "אנוכי הנני אני עצמי" - אני, מה שאני ולא מה שרציתי להיות. זה משמעות התובנה הבוגרת. המסר ברור ?
[ליצירה]
מיקה יקרה,
(אני מקוה שזה אכן יקרה ולא יקר כי לפעמים את כותבת בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה)
אהבתי את ההסבר שלך על השיר הזה, בייחוד את הניתוח על המחשבות שהן קיימות בנו ברבדים שונים, ולפעמים הרובד החיצוני עוצר מלכת ומגשש באפלה כדי למצוא קצה חוט לאן ללכת, ואז בא לעזרתנו הרובד הרגשי,שהוא המצפן של נפשנו.
באשר לדרוג החכמה והטיפשות: אני כנראה מושפע מאמא שלי עליה השלום, שחלקה את העולם לשניים, וזה היה מוחלט ובלתי ניתן לשינוי - טפשים וחכמים. כמובן שילדיה היו בקטגוריה של החכמים. זה הפך את העולם לשחור ולבן ונראה בעיניי ילדותי, ולכן כתבתי את מה שכתבתי, אבל בשיר שמבטא תחושות ניתן להשתמש במטבע לשון זאת. לכן קבלי את הערתי בערבון מוגבל..
אשמח לקרוא עוד מיצורתייך מסר כפול
תגובות