אני ניצב
בפתח תהום
החלומות האבודים.
כשאפול לתוכה
יעטפו אותי
בנועם רך ועדין
מחבק וחונק
כמו שרק תקוות שווא
יודעות לעשות.
עוד צעד קטן
ואני מחליק פנימה.
אני יודע:
אל שם גולשים
לבלי שוב,
שם יבוא קץ לאשליות
ויישאר רק החיבוק
ולא אוכל לחלום עוד.
אני נסוג לאחור
יושב וממשיך להזות
חלומות שניגרים
אל תוך התהום,
וכשאחליק פנימה
גם הם יהיו שם
ללטפני, לחבקני.
תגובות