אני ניצב
בפתח תהום
החלומות האבודים.
כשאפול לתוכה
יעטפו אותי
בנועם רך ועדין
מחבק וחונק
כמו שרק תקוות שווא
יודעות לעשות.
עוד צעד קטן
ואני מחליק פנימה.
אני יודע:
אל שם גולשים
לבלי שוב,
שם יבוא קץ לאשליות
ויישאר רק החיבוק
ולא אוכל לחלום עוד.
אני נסוג לאחור
יושב וממשיך להזות
חלומות שניגרים
אל תוך התהום,
וכשאחליק פנימה
גם הם יהיו שם
ללטפני, לחבקני.
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גאוני איך קופצים פנימה בלי דאגה? [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין! משהו בשלושת השורות הראשונות הפריע לי, גם בקריאה שניה, לא מצליחה להגדיר מה בדיוק, הפתיחה קצת... לא בטוחה מה לכתוב- בומבסתית, יומרנית או סתם לא באה לי טוב אבל היצירה הזו מצויינת, פשוט נפלאה ומופלאה. בכתיבה, במקצב, בצורה, ובתוכן. נפלא!!! [ליצירה]
- [ליצירה] הצלחת לגרום לי 'לראות' את הסיטואציה שבצורה ככ ברורה. הדילמה, הרוח שנושבת לכיוון התהום, שמנסה לסחוף אותי פנימה. ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] דיעה ושי, תודה שהארתם את עיניי. החומר הוא חוויה של צעידת בוקר. זוהי חוויה המהווה חומר גלם לשיר, אבל בשביל להיות שיר צריך לעבד את חומר הגלם ולתת לו נופח פואטי. הצדק אתכם וכך אעשה. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] יוצא מהכלל. פשוט שיר כן ואמיתי. כתוב בצורה מרתקת, ועם מוסר השכל מהמם. "אנוכי הנני אני עצמי" אמר הבויג הגדול לפֶּר גינט במחזה של איבסן. אנחנו מה שאנחנו ולא מה שרצינו להיות או מה שאחרים חשבו עלינו ככה פשוט ! ונודה לשם שהעניק לנו את היכולת להיות אנו עצמנו. [ליצירה]
- [ליצירה] לפרוזאי, תודה על התיקון. כעת הוא נערך מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי בעיון את הניתוח המעניין (ובמידה מסוימת חד צדדי). את הניתוח כותבת אחת מבנות הארץ הזאת מתוך הזדהות עם עצמה ועם "שכמותה". בתור בן הארץ הזאת אני מזדהה עם האמירה הזאת, אבל אינני מתכשח לכך שאני סוביקטיבי. משהו אחד שאולי תומך בניתוח הזה הוא העובדה שבנות שעלו לארץ הזאת, השתנו ונעשו כמותינו ובעינינו זה הכי יפה בעולם. פעם כתבתי במשפט אחד על מידת הסוביקטיביות של מבבטינו על אחרים: "הבט בהם, הם שונים ! ממש כמוך." [ליצירה]
- [ליצירה] דימוי מקורי וקולע. יש רבים שמרגישים כמוך, אבל לא יודעים לתאר זאת בצורה ציורית כמו השיר שלך. יפה ומרשים [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, איפה אפשר לחבק אותך? אתר "צורה" קפץ רמה בזכות היצירה הזאת. כפי שהגדרתי את עצמי באתר "אינני סופר ואינני משורר" אבל בין הסופרים והמשוררים עוד ידובר ביצירה הזאת. אז קבלי ממני את ברכת הדרך. [ליצירה]
- [ליצירה] למעוז צור שלןם, תודה על התגובה המחמיאה שהיא שיר כשלעצמו. באשר לשאלתך: הכוונה שלי היתה: "שמא אנחנו שונים זה מזו ולא נוכל לרקום עתיד, משותף של שני אנשים שונים". ולא "דומים", אלא שלא רציתי לחזור שוב על המילה "שונים" ולכן כתבתי "אחרים" שקשור גם להתחלה: "את אחרת ואולי גם אני אחר (ממך)" [ליצירה]
- [ליצירה] צטרף לתגובה של מלודי. את מה שאת ומי הוא שיגיד לך. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט להקשיב ! זו מילת המפתח. [ליצירה]
- [ליצירה] אף על פי כן כתבת את זה ב-"מילים", שעוררו בי הרבה מחשבה. האם היית רואה דרך אחרת לעשות את זה בלי מילים? מילים אינן ריקות מתוכן אם הם באות מתוכנו, מעצמנו, מתי שהן ראויות לפתוח את עצמנו. שמעתי מילים של תודות בטכס האוסקר, "מילים, מילים, מילים", מילים שמחייבות את המעמד אבל רובן ריקות מתוכן. שמעתי מילה של "תודה" מפי מי שעזרתי לו לקום כשמעד. מילה אחת בודדת: "תודה". תודה על נתינה אינה ריקה מתוכן. ולך, תודה על שהארת את עיניי ושמת בפי את התגובה הזאת, ועוררת בי את ההרהור שאם נדע להבחין בתוכן שמאחורי המילים לא נהיה כסילים. [ליצירה]
תגובות