בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
אמ...
בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
שי ידידי,
אמרתי לך באופן אישי, אז עכשיו אגיד בקול רם, שכולם ישמעו: לא דועכים ככה סתם באמצע הדרך. אפשר לקחת פסק זמן בשביל לאסוף כוחות, בשביל "לעשות חושבים" אולי בשביל להכניס כיוונים ורעיונות חדשים, אבל אחרי שקראנו ואהבנו והגבנו, אנחנו לא מוותרים בקלות. קח אוויר ותחזור אלינו. המסר חד וברור
[ליצירה]
שיר יפה ונוגע ללב. חוויה של פרידה ללא פרידה. זה זהו שלב עצוב, אבל יכול להיות גם שלב מכונן. אחרי בכל אנו גדלים ומתגברים עם (ואולי אף בזכות) המשברים. בהצלחה. מסר ברור
[ליצירה]
הרבה שירי אהבה נכזבת קראתי באתר, אבל המכתב שלך מרשים בפשטות ובכנות שבו. אלא שהמכתב שלך הוא נקודתי ומתייחס לאהבה אחת שאבדה. כשאני קורא שירים/מכתבים כאלה אינני יכול שלא להתייחס אליהם באופן רחב אופקים יותר. צריך ללמוד לאהוב את האהבות, ללקט אותן גם אם הן התפזרו, כיוון ששיעור קומתנו נבנה מאהבות, וגם אלה שאבדו הם נידבך נוסף באישיותנו. קשה לראות זאת באהבה נכזבת ראשונה, אבל כאשר את משאירה את לבך פתוח לקבל אהבות חדשות, את מגלה, שאהבה חדשה אינה רומסת את מה שהפקת מהאהבה הקודמת. האיש הלך, אבל הניצוץ שהשאיר לך יכול להצית אהבות חדשות, ואולי דווקא האהבה שאיכזבה היא זאת שלימדה אותך לאהוב - להתאהב ובעיקר לאהוב את עצמך. סליחה על הנאום הארוך והפילוסופי לכאורה, אבל יש לי תיק מלא אהבות שלא מומשו ונשארו חלק ממני, מנשמתי האוהבת. מאחל לך הרבה אהבה, ומקווה שתרמתי משהו מחוכמת חיי.
[ליצירה]
אסנת יקרה,
חבל להתכלות, להישרף.... גם הוא פגע, הלך, בא, זו דרכה של אהבה. האהבה היא חלק ממך ולא משהו שכדאי להעניק למי שפוגע והולך לדרכו. שמרי עליה ותמצאי עם מי לחלוק אותה, מישהו שראוי לזה, ראוי לך.
ועוד משפט של חכמת חיים:
"אם מישהו מנסה להעליב אותך - זו בעיה שלו.
אם את נעלבת זו בעיה שלך".
[ליצירה]
דיאלוג
שלום מאיר,
אני מדבר בשם מר מונולוג, זה שפנית אליו "אלוהים". אינני רוצה לפגוע במאמינים ולכן אני קורא לזה שפנית אליו בשם שונה. בעצם אני מאמין שלכל אחד יש איזה "אלוהים קטן" בתוך נשמתו ולזה שאתה פנית קראת מונולוג ואני מדבר בשמו. אז כיון שאני האלוהים הפרטי שלך, והלכתי אתך כל הדרך, אינך יכול לשלח אותי בבושת פנים. כי אם אתה תמות גם אני אמות. אני שומר עליך כמו שאתה שומר עליי, ואני חושב שעשינו את זה די יפה ביחד נוכח כל הדברים הקשים שעברו עלינו. לי יש כרגע תפקיד קשה מאוד: לתדלק אותך למשימות הבאות, שגם הם לא יהיו קלות, ותאמין לי אני יודע (שכחת ? אני אלוהים). אבל עד כה עמדת בהם יפה ולא איכזבת אותי ואני בטוח שתמשיך לא לאכזב אותי. אני מכיר אותך.
דוקא הקושי שלך הוא שיעזור לך לעמוד בהמשך ואף להתעלות למקומות שלא הכרת במשך 27 שנותיך. אז תן לי יד ונמשיך לצעוד יחד בדרך. שלך מונולוג
תגובות