הוא תמיד היה כזה.
לא כפי שתיארתי לי,
רק מראהו שיטה בי.
הלבשתי את דיוקנו
 לתוך חלומותיי,
ואת יפי תוארו
שילבתי במאוויי.
אבל הוא תמיד היה,
מבריק ונסער,
אנוכי ונדיב-לבב.
דברים והיפוכם.
ואני ברוב תמימותי,
נבוכה מהניגודים,
רציתי אותו רציף וברור.
לפתע הבנתי שהינו
אמיתי, כמו שהוא
ולא, כפי שעיצבתי
אותו בתוכי לפי מראהו.
רציתי לשנות אותו
אבל הוא הלך לדרכו,
ורק אני נותרתי לבדי
והשכלתי.....