על חוטי החשמל ליד ביתי מצאו מקום שבעה שחרורים כהיי נוצות וצהובי מקור כל אחד ישב על חוט משלו. והשמיני העדיף לדאות ונוצה, שנשרה, בפיו. ואז פצחו במנגינת חיזור. כל שחרור תרם תו משלו. וכשסיימו, עפו לתוּר אחד אחד לבחירת לבו, שנענתה לצלילי חיזורו.
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
לתם שלום,
"למחוק את
כל הדברים
שעשיתי לא נכון."
למחוק לא ניתן. בן-אדם לא יכול להיולד מחדש - צלול וזך. מה שעשית לא נכון זה החלק מההתפתחות וההתבגרות שלך, ואת שגיאות ניתן לנצל לסלילת דרך חדשה, שבה לא תחזרי על השגיאות, ובה תחשבי על הדברים הנכונים לעשותם. המושגים של "נכון" או "לא נכון" הם מושגים אמביוולנטיים שיש להוסיף להם את ממד הזמן של העבר, ולהנחות אותנו לעתיד.
עד כאן. זה קצת יותר מדי מילים לשיר כל-כך קצר ונובע מעומק הנשמה, אבל אני חושב שכדאי לראות את הדברים אחרת.
במחזה "פר גינט" נאמר הפסוק החכם: "אנוכי הנני אני עצמי" - אני, מה שאני ולא מה שרציתי להיות. זה משמעות התובנה הבוגרת. המסר ברור ?
[ליצירה]
אני יושב וקורא שוב ושוב, ואני בטוח שאקרא עוד לעצמי וגם לאחרים. אחדים יגידו שזה יהודה עמיחי, ואני אגיד להם: "לא ולא. זו הדס" (חבל שאינני יודע את שמך המלא.
"משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע"
דימוי מדהים שגדולים וטובים לא הצליחו להעלות על הכתב. ועדיין לא זכיתי לתאר לעצמי בצורה כל כך פיוטית את המציאות העגומה של חיינו כמו השורות הבאות:
"השקט, הנכון, המפוסל בזהירות
לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה"
מדהים התאור הנוגה של ירושלים שגם הוא פאן אמיתי שלה
"ירושלים קברים סביב לה
שיכורה מאבק וממוות
וצחוק ילדות אקראי על הדשא"
בכל זאת חסר לי הסוף של השורות הריקות שאחרי ה-"אולי" וזאת מבלי להמעיט בערך הדברים שאמרתי למעלה.
[ליצירה]
קצת נדיר לכתוב שיר אהבה מהסוג הזה, עם וו ההיפוך. זה נשמע יותר מדיי "סיפורי". ראי לדוגמה את "שיר השירים" שכולו שיר אהבה גדול, ואינו משתמש ב-וו ההיפוך.
פרט לזה, זהו שיר יפה בתוכנו ובסגנונו. מצא-חן בעיניי (:
[ליצירה]
כנראה שדעתי על שירה צריכה להשתנות. לפי שמך אתה פרוזאי. לפי סוג היצירה זו שירה. היא כתובה במבנה של פרוזה, אבל זו שירה. רב בה הנסתר מן הנגלה, ובכל זאת נשביתי בקסמה . היא עדיין על שולחני ואמשיך לקרוא בה ולחקור את הצפון בה.
תגובות