אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
joy הכתיבה שלך מאוד יפה אבל אני חשה שנכתבו כאן 2 שירים שהם לאוו דווקא מחוברים להם יחד.
מבחינתי השיר הראשון נגמר בבית הרביעי בזכרונות.
ואז מתחיל לו שיר אחר.
בעייני אם השיר אכן היה מתחלק לשני שירים ,הראשון הוא פשוט פסיפס אהבה מושלם.
ואם יורשה לי להציע עוד משהו קטן : במקום לכתוב "ומנקה את דמעותיי" הייתי כותבת :ומוחה את דמעותיי .
וזו כמובן רק דעתיהאישית, קטונתי ..
שלהבת:-)
[ליצירה]
דרך חתחתים עברת
דרך לא דרך
את פיתולי השבילים בקושי שרדת
ושיר.. כתבת למזכרת.
ואת אשר בו הכח, בליבך נצרת,
את אשר במסע.. נתן לך יד.
בזמנים אשר כואב, קשה לזכור,
אך בזמנים שכאלו..
אדם אוהב..
בנשמתנו ננצור.
[ליצירה]
זה יפה כל כך! יש כמה טעויות כתיב (למשל- עת שאנום עם המוות ולא- את, וכן ופניה ופניו... ואין בם צבע- ולא בן...)
הכתיבה יפה, מרתקת, מושכת. אולי הייתי טיפה מקצרת ומאידך- כנראה שהיה זה מסע ארוך ובהתאם גם יצירה זו...
[ליצירה]
אני חייב להודות שזה מעניין..זה מקסים,ומסקרן בטירוף..זה נשמע כמו מונולוג מהיר של מחשבות מתרוצצות בשלהי לילה לבן שהועבר בהמתנה לאדם שלא יבוא בזמן הקרוב..
את לא חייבת לחכות לו..תסתכלי בירח ותראי שם את פניו,הוא יחייך,ואת תראי שהוא חושב עלייך כמו תמיד,ורק מחכה שתביטי למעלה ותחייכי בחזרה..ואז הכוס המלאה בריק שמונחת לצד מיטתך,תתמלא בזכרונות,ובאהבה רחוקה שלאט לאט תתקרב ותכנס אל תוך ליבך...=]
מדהים!
תודה...
[ליצירה]
כמו בכל עניין בחיים,לכל דבר יש שני צדדים..מקסים!
אבל אולי הכתיבה הזאת משחררת אותו?אולי כך הוא מבטא את אהבתו...?אם יניח העפרון לא יוכל לאהוב כמו שהוא יודע..
אז נלך לישון כשידינו אחוזות יחדיו בעפרון מחודד,והדף מונח לידינו,בצד..
מדהים!:)
מקווה שמצאת את החצי השני של חייך..
[ליצירה]
"וילך ויבז"
תודה על הפירוש. באמת פיוט.
מזכיר את שקידתו של ש"י עגנון .. נראה כאילו גם אתה לא מפספס שום פרט,
מתעמק. כבוד.
מזכיר את שירי חודש הסליחות משום מה.
"וילך ויבז" - סגירה יפה.
קלילה משהו. חיים . .
ט'נקס.
[ליצירה]
ואך מעטים יכולים להקשיב לקול הזה, של האלוקים- הלוחש לנו, בכל דרך אפשרית מה נכון ומה לא.. מדבר אלינו, מקשיב לנו ,מנחם, משובב...
לעיתים אנחנו פשוט מחפשים עקבות בלי להבין שזה הלילה שהופך את הכל, לכל כך מואר.
ודווקא בחשכה, כשהעיניים עצומות פתאום האוזן שומעת, והלב מנגן.
הקול הזה קורא לנו, ואולי - אולי אם נקשיב, לרשרוש הדק של העלים ואדוות הים.. אולי אז באמת, נבין שמעולם בעצם לא עזבנו.
[ליצירה]
אממ. אני חייבת להגיב שוב,פשוט לא הגעתי לסוף דעתי.
וכשאני שבה וחושבת על היצירה מיוחד מכל אלה שהשורות האחרונות הייתי רוצה להניק לכל כך הרבה משוררים. תודה לך. תודה.
[ליצירה]
דמות בחלון, המכסה את פניה בוילון. אמיתית או לא, אי אפשר לדעת, אבל היא איפושהו שם.
שקרים טובים יגרמו לעיניים לחייך.
וללב לבכות.
לפעמים מוטב לתת לזה ללכת.
[ליצירה]
רק מבט אחד, האחד הזה.
והכמיהה הזו, למישהו שאתה מחכה לו כבר כל כך הרבה זמן.. מחפש את מי שעומד מצידה השני של השמש- וכותב אותו על דפים, מיליוני דפים, אלפי מכתבים, לאיש אחד שעוד לא נמצא, ושלא יודע.
השיר מהמם. נוגע. העיקר להאמין.
מזכיר את שירת האהבה בתנ"ך.
"שימני כחותם על ליבך,
כחותם על זרועך
כי עזה כמוות אהבה,
קשה כשאול קנאה כשפיה רשפי אש שלהבתיה
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
ונהרות לא ישטפוה".
[ליצירה]
עיניי התום
והנחש שחטא עוד מבראשית, בשל סקרנותו, בגידתו, היותו ערמומי, והידיעה.
עליו נגזר לזחול על גחונו, לאכול עפר כל חיו.
(את עפר החיים לא? מעפר קמנו ולאפר נשוב, הלוא אנו המכילים את עונשו?) ואילו יכולת, את התמונה העגומה בה בהנחש למרות הכל עדיין זוחל על גחונו,עודנו מוענש, עודנו נחש..
אילו יכולת את התמונה העגומה הזו, זיכרון עולם לשנות.. לתאר קצת אחרת..האם היית מקלל בפעם השניה? או שמא מברך?
השיר שלך באמת יפה. אבל כואב בכמה פשטות הוא מדבר אליי.. עליי..כזוחל..על גחון מול עינייך..
על גחון מול עינייך. ואתה, הלא תרנין עגתי לבבך?
דיבוביי במאום לא יואילו?
על גחון מול עינייך. ואתה תרחם?
מזכיר לי את אחד השירים שלי "עיניי התום".
תודה על היצירה, מן עקצוץ בלב של משהו מוכר.
ואת עונשו של נחש עוד מבראשית.. ניתן בכלל לשנות? או שמא כל ימיי חייו יזחול על גחונו, ברחמים על האדמה החמה, הלוהטת.. ואילו יכולת, האם היית מקלל או מברך?
בסופו של דבר כולנו נחש אחד.
[ליצירה]
זה הזמן לזרוק את הכל וללכת להגשים את החלום, הייעוד.
אל תאבד את קולות הלב.
רק לב צעיר יודע מהי דרכו, קח סיכון, כל הדרך לאיתקה.
מוטב תגיע עני ותהיה מאושר.