נשימה.

קרב ורחק.

נשימה אחת.

וכל העולם נבלע לתוכי.

פועם עד לרעד.

חולשה באצבעות, אני בוכה.

נשימה אחת.

קרב,

ורחק.

הלילה ירד, הגוף מתחכך בקור הסדינים,

מתחמם מרגע לרגע, והיד מונחת רכה,

תחת לכר. ובועט הדופק, וחי.

ולוטש המבט עיניים, והנשימה,

נשימה אחת,

מכילה את כולי

יותר מידי בשבילי

להכיל את כל העולם היפה הזה,

בנשימה,

בנשימה אחת,

אז קרב, קרב לאט,

ורחק לאט אף יותר,

הישאר אליי,

רחק מעט

וקרב מחדש, נשימה,

אצבעות מנגנות,

והעיניים רטובות,

חיוך דק,

אבל הנשימה, היא אחת.

קרבה ורחקה,

ובאה והלכה,

ותמיד היא חוזרת,

להכיל אותי שוב,

בנשמה,

בנשיקה,

נשימה.