ויש לנו בית קטן. עם גדר ירוקה.
ששנינו צובעים עם הילדים כל עונה.
ובשבתות יורדים אל הים.
או יושבים במרפסת וסופרים מכוניות.
ואני מלמדת אותם על אהבה.
ואתה מספר להם סיפור לפני השינה.
וגם לי,
לפני שאתה מכסה אותנו בשמיכה, נותן נשיקה, והולך לישון.
ואנחנו כמו זוג רגיל רבים בצורה הכי מעניינת
על כוסות קפה ועל צבע טפטים.
ויש לנו שני כלבים שאנחנו משחררים בחצר.
ובחורף הבא כבר יולדו הגורים.
ואני לימדתי אותם לרדת במדרגות הקומה השנייה
ואתה לימדת אותם את כף ימין וכף שמאל.
וגם אותי,
על ימין ושמאל קצת גיאוגרפיה של הארץ.
ועכשיו, אנחנו רק מסתכלים אחד לשני בעיניים ואוהבים.
אוהבים אהבה אמיתית, ויש לנו בלב משהו מעבר.
משהו ששנינו לא יכולים להבין.
וכשאתה מחבק אותי, וידינו אחת בשנייה אני מרגישה אותך חלק ממני.
אולי זה אומר שמצאנו אחד את השני?
לפעמים אני מפחדת שאיפה שהוא מישהו משחק לנו בלבבות.
אבל משהו חזק אומר לי שלא ניפרד.
לפעמים אני פשוט אוהבת לדעת, שאף אחד לא יאהב אותי יותר ממך.
לדעת שאין לי עוד חבר יותר ממך.
עכשיו אנחנו רק מסתכלים אחד לשני בעיניים, ואוהבים.
וגם אם בעוד כמה שנים משהו ישתנה.
אחרי כל האהבות החיבוקים הנשיקות והדמעות...
אתה עדין תגור בבית קטן ליד בית שלי. עם גדר ירוקה.
ויהיה לי בבית שטיח לבן ורך ללילות הקרים,
כשבעלי לא בבית, והילדים ישנים.
