היי לך ,שם.

הסתכלתי בעיניך, הבטתי עמוק.

היי לך, איש.

מצאתי את עצמי שוחה בים האהבה שלך.

היי לך, יקירי.

במקום בו חופים לבנים של אושר.

היי לך, אהוב.

על הספסל בבית הספר,

כשהרקיע מחליף את צבעיו,

והרוח הבאה היא רוח הורדים המתוקים מכולם

עם לחות הים נושאת בקרבה את גרגירי המדבר

אנחנו כאן, תחת לעצים, ועל כרי הדשא

בשקט הזה, כשהשמש מפנה את מקומה ללילה,

כשהערב יורד, ואני היודעת עוד רגע להיפרד

אבל זה הכל, בשניה הזו

פה, על הספסל, בבית הספר.

כשלמגע שלך יש צורה ומשאלה משלו,

כשקולך שר את שיר הציפורים הסתוויות

כשידיך חובקות את גופי, כדרך הצדף את הפנינה,

כשמבטינו מתנגשים לפיצוץ לא נשמע

והעיניים האלה.. עיני הים, והמים,

רוח שפורעת את שערי, מלטפת את פניך, את ידיך. פה,

על ספסל בית הספר,

היי לך, איש.

היי לך, אהוב,

היי לך, יקירי,

היי לך, תקווה וחיים.

היי לך, אושר.

בוא נשאר פה, על הספסל הזה, עוד שניה אחת

בוא תתענג על טעם הדבש

בוא אליי, עכשיו, כשהלילה יורד

כשהירח עלה, וכוכבי השמיים מכסים

בשמיכת אהבה את העולם

והעולם מסתובב

כשהאלוהים מדבר מתוכנו, עכשיו

הישאר אליי מעט,

קרב קצת, רחק לאט.

פה על ספסל בית הספר, בוא תן לי את נשמתך,

ואני אתן את שלי, בוא נעוף,

נישאר, נחלום את הרגע, שלא ייגמר

בוא נקווה,

איש יקר, היי לך, אהוב שלי,

אושר, ושמש, המים בלבי.