מחלון ביתך הפרוץ
רוח נקמה שטה בקינת מתים
בעצבך קראי לי, קראי לי בליל
לקחת ממך את מה שנותר , לכלותך
חיה רדופה את
זאב ישן
יש דברים שעיניי לא יוכלו להבין
מלבד עצב הנשקף בעומק צהוב עיניו
ואוזניי לא יוכלו לשמוע
אלא יללתו אל הירח
העוברת בשבילי הרחובות , מכוונת אליי
מכוונת אליו
הנה אשמע
ואל ביתך, אל חלונך
נשאו רגליי
זאב רדום כוסה בשמיכת פרפרי האתמול
כעת אבוא
והצבת הזאב למולי
בדממך
אומרת סוב ולך.
סור מפניי.
הצבת לי זאב על סף דלתך
לאכול את בשרי
להביא לך כמנחת אלים
רוח נקמתך דוברת בכל צליעה שלו אליי
עינייך נשקפות מבעד לחלון
כשציפורניו ננעצות בי
יודעת מה עושה, את חיה רדופה
נתת את לבך לציד , נבחת זאת לקירות.
לא לציד, יונתי, לא אליו
חית פרא שהתבייתה את
זאב רדום.
רחש קטן והתעורר
ולא יירדם עוד
הצבת לי זאב
אם אמות על סף דלתך
התכניסני תחת כנפיך
ואך אם תעשי
אגש.
