עיגלתי את כל הפינות
בהן הזרתות נתקלות
חוץ מן הפינה בה
הכי כואב לי להיתקע...
גרשון הולצמן
-
מקווה שהרוח תמשיך בי לנשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה... גם אני השתמשתי פעם באותו הפרק... http://tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=38736 [ליצירה]
- [ליצירה] היא אותה אחת שאת המעיין ייבשה... חתמה גם נעלה, אוי לו לבן אדמה גם אם בו כל מעלה אם ייפול בידי אשת תככה... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לכל המגיבים, תגובותיכם החמות הן הן היוצרות ברוחי הדחף שתמשיך היא להתנגן בי ככל יכולתי. [ליצירה]
- [ליצירה] "ללא שם" הגירוש היכה את נשמתי. אני רואה את שירי כהמשך לתחילת שירך. http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=22715&codedirecttguva=2891 [ליצירה]
- [ליצירה] צודקת שזה מעט מבלבל, אבל אני חושב שזה חלק מהבלבול שחשה יערה, התמוטטות העולם מסביבה, וגם חוסר הקשר של מוטי לעולם, ופתאום בבלאגן באה המכה הקשה ביותר, חשבתי שזה יוסיף נופך רגשי לדמויות, ובכל זאת אם תשימי לב יש הדרגתיות מסויימת שתוחמת מיהו החי ביותר ומי כבר לא ובינהם מי שחי במציאות אחרת, בקיצור יש כונה אפילו בניקוד אם תשימי לבף אך יכול להיות שהצדק עמך וזה מבולבל מדי בשביל סיפורת. [ליצירה]
- [ליצירה] דוקא על ניצירה הזו ציפיתי שיהיו תגובות יתר על שאר השירים, האם זה מפני שרוב הקריאה היא של שירה? [ליצירה]
- [ליצירה] אין לך מושג כמה אני אוהב את השירים שלך... המילים, הזרימה, הריח והטעם ובעיקר בעיקר הצער והאהבה... תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] תמהני אם כן מה נשאר אתה בארץ עזובה זו אשר חדשות לבקרים מתחדשות עליה גזרות שמד, מצד מדינות ערב הממומנות בחסות ברית המועצות, כולל כל סוגי טילי הבליסטיקה נשקים אישים טנקים וכו', הלא טובה אמא רוסיה מכל אמהות שבעולם אם כן לך והתרפק לך על חומות הברזל שלה, ונראה אם יעניקו לך חומות אלו די חופש ולו על מנת שתתרגם אחדים משיריך, בעוד אלך אני להתרפק על אבני הכותל הספוגים בדמעות ודם בניה השבים אליה מפוגרומים וסופות מדבר עזות, בני ירושלים. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מסר, ודאי שהכותרת נועדה להדגיש את הזעזוע, ובנוסף ביקורת, ביום כזה, הוא יום השואה, על האהבה ללא סיג של הנצרות שהביאה לטביחת מיליונים, ולא רק בשואה אלא בכל מסעות הצלב והאינקויזיציות לזמניהם, "שם בערה בעליזות אש התופת...". בנוסף הוא ביקורת לחברה ובעיקר לממשלה, שלא ידעה לקבל נכון את האודים המוצלים, וגם כיום היא מתעמרת בהם, ואותה אני מדמה לאישה שהיתה אומרה להיות אוהבת וידידה ומתגלה כסוג של שדשמוריד שאולה את האודים, בגלל מיעוט הקיצבאות הניתנות להם, וחוסר היחס והטיפול הפסיכולוגי הראוי. אולי השימוש בדמון כדימוי הוא טיפה מוקצן, אבל נשארת העובדה שהמכה בפטיש של סבלותיהם של אלו שברחו מן התופת היא מדינת ישראל לצערינו, בין ביחס של המדינה פעם לשואה, כיהודי הגלותי המובל לטבח והסגידה לגבורה בלבד של השואה וחזרה דוקא על המרידות, והן כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד, כאב עדין שכתוב היטב. [ליצירה]
תגובות