מחר תתחיל מחדש
מחר.
והיום.היום אתה מקדש אותי.
טרייה בקיברי
כי אתה.רק אתה.
הבאת אותי למה שאני.
ופרפר עטוף סגול וכהה
הוא זה שינחת בידך.
מחר.
כדי שתדע סלחתי לך
joy
-
אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "נשמתו בנשמתה סרוגה" תיאור מהמם של בוקר. במחשבה ראשונה חשבתי כי כל השיר סובב דווקא סביב שורה זו.השמש האוצרת בתוכה אפילו אהבה זו.. לא מצליחה לנסח. חייבת לצטט שוב: "מלאכי שחר עמלו".. מתנגן בראש , נוגע.. "מלאכי שחר עמלו". עבור מי? עבורנו..? או אולי.. דווקא בשבילם.. תודה למלאכי השחר. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי ובאמת. הלוואי ובאמת ישראל שלנו הייתה מתגשמת כחלום של אותו הילד. ולא כך זה תמיד בחיים? לא ככה הכל מצוייר? והקירות האם הם לא אלא קו פשוט אחד בלבד? וכאבו של ילד.. של מאות הילדים שמתו על קדושת הארץ. והם, האם גם בשדות הקרב, א"י לא הייתה עבורם אלא חלום של ילד? הלוואי ובאמת. תודה רבה לך. נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] צריחות שצרחתי נואשת כואבת , בשעות מצוקה ואובדן הפכו למחרוזת שירים מלבבת, לספר שירי הלבן. נגלו חביונות לא גיליתי לרע, נחשף החתום בי באש ואת תוגתו של הלב הכורע, יש כל במנוחה תמשש. (רחל המשוררת) [ליצירה]
- [ליצירה] מי שלא ידע בכי אמיתי לעולם אל יוכל לצחוק את הצחוק האמיתי, המאושר, המשחורר. גם בכאב יש אושר, תלוי איך להביט בו. הכל מאושר, אושר בא מבפנים, והוא בא גם בדמות הזו שחוזרת על עצמה, כי הנשמה היא תמיד אותה נשמה, וכל יום הוא חדש, אם תתני לו- האושר יכנס ויזרום באצבעותייך. לבכי כמו לאושר כמו לצחוק- אין סיבה. הוא פשוט בא, ואם הוא אמיתי- הוא גם יודע ללכת. .) תודה על היצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] דמות בחלון, המכסה את פניה בוילון. אמיתית או לא, אי אפשר לדעת, אבל היא איפושהו שם. שקרים טובים יגרמו לעיניים לחייך. וללב לבכות. לפעמים מוטב לתת לזה ללכת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את סגנון כתיבתך. במיוחד את השיר מעבר לדלת. האומנם כך גם היה? השורות הריקות שלאחריו... בטח מספרות לא מעט... [ליצירה]
- [ליצירה] ואך מעטים יכולים להקשיב לקול הזה, של האלוקים- הלוחש לנו, בכל דרך אפשרית מה נכון ומה לא.. מדבר אלינו, מקשיב לנו ,מנחם, משובב... לעיתים אנחנו פשוט מחפשים עקבות בלי להבין שזה הלילה שהופך את הכל, לכל כך מואר. ודווקא בחשכה, כשהעיניים עצומות פתאום האוזן שומעת, והלב מנגן. הקול הזה קורא לנו, ואולי - אולי אם נקשיב, לרשרוש הדק של העלים ואדוות הים.. אולי אז באמת, נבין שמעולם בעצם לא עזבנו. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר נוגע, והסיומת -מהממת!. [ליצירה]
- [ליצירה] הדרך היחידה לברוח מהצל בלי למות מריצה מאומצת, היא להיכנס לתוך צילו של עץ גדול, להתרכז במרכז. להיות אמיתית, זה מספיק כדי באמת, להיות שם, כמו שתיארת, אבל באמת, בלי לומר, מילה, ולפעמים.. [ליצירה]
- [ליצירה] רון, כמו תמיד- נוגע, ומר, וטוב. [ליצירה]
