הבטתי בך דרך המראה בשבריר שנייה שלא ראית עיניי הירוקות חשקו לשוב לגעת בך. ולא היה שם איש. השארת לי מכתב, וורד אדמדם, בדמך. או שמא היה זה מכתבי? קולי זעק אלייך בשבריר שנייה שלא שמעת. מיתרי הרכים השמיעו לטיפות ידיי, ולא היה שם איש. כתבת לי בכתב מסולסל בעיפרון עיניים ירקרק, או שמא היה זה כתבי? ידיי נשלחו אלייך בשביר שנייה שלא הרגשת. אצבעותיי הרכות נלחמו להרגיש, ולה היה שם איש. כתבת לי שלעולם לא תהיה רחוק מדי ממני, או שמא הייתה זו שבועתי? הבטתי, קראתי, נגעתי בך. רחוק מידי! ובידך, וורד צעיר אדמדם, שתמיד מחזיר אותי לכאן