הבטתי בך דרך המראה בשבריר שנייה שלא ראית
עיניי הירוקות חשקו לשוב לגעת בך. ולא היה שם איש.
השארת לי מכתב, וורד אדמדם, בדמך. או שמא היה זה מכתבי?
קולי זעק אלייך בשבריר שנייה שלא שמעת.
מיתרי הרכים השמיעו לטיפות ידיי, ולא היה שם איש.
כתבת לי בכתב מסולסל בעיפרון עיניים ירקרק, או שמא היה זה כתבי?
ידיי נשלחו אלייך בשביר שנייה שלא הרגשת.
אצבעותיי הרכות נלחמו להרגיש, ולה היה שם איש.
כתבת לי שלעולם לא תהיה רחוק מדי ממני, או שמא הייתה זו שבועתי?
הבטתי, קראתי, נגעתי בך. רחוק מידי!
ובידך, וורד צעיר אדמדם, שתמיד מחזיר אותי לכאן
joy
-
אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עיניי התום והנחש שחטא עוד מבראשית, בשל סקרנותו, בגידתו, היותו ערמומי, והידיעה. עליו נגזר לזחול על גחונו, לאכול עפר כל חיו. (את עפר החיים לא? מעפר קמנו ולאפר נשוב, הלוא אנו המכילים את עונשו?) ואילו יכולת, את התמונה העגומה בה בהנחש למרות הכל עדיין זוחל על גחונו,עודנו מוענש, עודנו נחש.. אילו יכולת את התמונה העגומה הזו, זיכרון עולם לשנות.. לתאר קצת אחרת..האם היית מקלל בפעם השניה? או שמא מברך? השיר שלך באמת יפה. אבל כואב בכמה פשטות הוא מדבר אליי.. עליי..כזוחל..על גחון מול עינייך.. על גחון מול עינייך. ואתה, הלא תרנין עגתי לבבך? דיבוביי במאום לא יואילו? על גחון מול עינייך. ואתה תרחם? מזכיר לי את אחד השירים שלי "עיניי התום". תודה על היצירה, מן עקצוץ בלב של משהו מוכר. ואת עונשו של נחש עוד מבראשית.. ניתן בכלל לשנות? או שמא כל ימיי חייו יזחול על גחונו, ברחמים על האדמה החמה, הלוהטת.. ואילו יכולת, האם היית מקלל או מברך? בסופו של דבר כולנו נחש אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] * מן הכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] יד ענוגה שנוגעת אם לא במציאות המוחשית אז בנשמתך, ויוצאת באהבה גם אלינו. שיר מהמם, קליל, זורם, נוגע.. מעורר. תודה על ההנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] התאמצת עם החרוזים, בנייה יפה. לא המטרה, אלא הרגע. בפנים תמיד שקט. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מי שלא ידע בכי אמיתי לעולם אל יוכל לצחוק את הצחוק האמיתי, המאושר, המשחורר. גם בכאב יש אושר, תלוי איך להביט בו. הכל מאושר, אושר בא מבפנים, והוא בא גם בדמות הזו שחוזרת על עצמה, כי הנשמה היא תמיד אותה נשמה, וכל יום הוא חדש, אם תתני לו- האושר יכנס ויזרום באצבעותייך. לבכי כמו לאושר כמו לצחוק- אין סיבה. הוא פשוט בא, ואם הוא אמיתי- הוא גם יודע ללכת. .) תודה על היצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] חרוזים נחמדים, שיר זורם עד הסוף ולאחריו- וכמו שאמר אחד ממדריכי כתיבה יוצרת- תכתבו רק כשעומד לכם.. והצדק איתו. מכירה את ההרגשה, ובכ"ז גם כשאין מוזה נראה שיצא לא רע בכלל. ערב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] "נשמתו בנשמתה סרוגה" תיאור מהמם של בוקר. במחשבה ראשונה חשבתי כי כל השיר סובב דווקא סביב שורה זו.השמש האוצרת בתוכה אפילו אהבה זו.. לא מצליחה לנסח. חייבת לצטט שוב: "מלאכי שחר עמלו".. מתנגן בראש , נוגע.. "מלאכי שחר עמלו". עבור מי? עבורנו..? או אולי.. דווקא בשבילם.. תודה למלאכי השחר. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] אממ. אני חייבת להגיב שוב,פשוט לא הגעתי לסוף דעתי. וכשאני שבה וחושבת על היצירה מיוחד מכל אלה שהשורות האחרונות הייתי רוצה להניק לכל כך הרבה משוררים. תודה לך. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר נוגע, והסיומת -מהממת!. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא מה שבחוץ, לא המחושים ולא הגוף שמתמהמהה.. כמו שנאמר: "ורק הגוף רפה" אבל הנשמה היא שחיה ובועטת וצוחקת מבפנים, וזה מספיק כדי להכיל. [ליצירה]
תגובות