בוני הרגה את עצמה אתמול.
הסכין שלו הייתה מונחת על המדף.
בוני הרגה את עצמה עוד הרבה לפניי.
רק שלבוני ,אין נשמה.
היא גוף ריק. עם מחשבות.
בוני לא יודעת לבכות.
גם את זה היא שכחה.
בוני חולה. היא שוכחת הכל.
ואנשים אוהבים אותה.
כי היא סולחת.
ואיך לא לוותר,
אם היא לא יודעת מה קרה.
ובוני יודעת שאם כבר כואב,
יש לשרוף עד הקצה.
ובוני מכאיבה
לעצמה
אבל לא מרגישה
כי בוני לא יודעת מה הוא טעם הרגש
אפילו לא משהו אבוד.
חלומות שנגוזו
בוני יודעת
לתת להכל להעלם
אבל לא רואה.
לא.
אף אחד לא יודע.
וגם לא מרגיש.
ובוני אפילו לא יודעת
וגם לא
איך זה להיות בתוך עצמה.
בוני לבטח הייתה רוצה להפוך לאחד מאותם חורים שחורים בקיר.
בלי לדעת למה
רק להבין
בלי מילים
מה היא בעצם
והיא כלום
כלום.
בוני יודעת את טעם האשמה ומניחה לו ללכת
הכל נעלם בין הידיים האלה
והיא כולה
של כולם
מלבד עצמה
גוף בלי רגש
רק מחשבות
גוף ריק
אפילו עיניים אין לה לומר
את הכל לקחה
ודבר לא נשאר
את הכל היא לקחה
בוני צוחקת.
את הקול הזה הכי פשוט להשמיע
כשהכל יבש
לא,
אל תתטרח
לא כואב לה
על תנסה להעלים מה שלא קיים שם
מה שלא ניתן להרגיש
וגם אל תטרח
להעלות את הכל
לתחיה
אל הרגש
כי אז לדמעות אולי לא יהיה מעצור.
רק תכאיב
רק תכאיב
בוני לא יודעת להרגיש
לא כאב
אפילו לא צחוק
תתחנני
תתחנני
בוני מתה
בוני מתה
כבר הרבה הרבה שנים
רק מבט לשמיים
לקוות שהכל יפסק
בוני לא יודעת
ולא מרגישה
ומה כבר יש שם
ואם היה
בטח הייתה מרגישה
יש דברים שחייבים להרגיש
אבל בוני נעלמת
כבר מזמן היא נגוזה
גוף בלי נשמה
רק ריקנות
לא קיימת.
בונ-י.
בו-נ-י.
ב-ו-נ-י- מתה.
תתחנני אליי עכשיו.
תגובות