מגירות מגירות אתה ממשש בידיים קרות
נוגע בהן מלטף ברכות
דפים כתובים בסודות עלומים נגלים אל עינייך
כמו נוגע בי אתה קורא את ליבי
את השדים שראיתי בלילות הקיץ
אהבות נכזבות כתובות בדמעות טריות כתמים על הדף של שנאה זכה
מביט בהם שעה ארוכה מלטף ממשש
את כל כאב מצפוני בלילות בם צרחתי אליו,
אתה יכול לשמוע את צחוקי בכל אחד מאותם
מרגיש את הסכין החדה שתיארתי חותכת כה עמוק הבשר הבכי המר הממלא את הגרון
הופך את הדפים ממשש אוחז בם, מביט בם,
מסוגל לראות, מסוגל. מסוגל לחדור אל בין השורות.
אני שמה את כל אמוני בך.
אתה מביט אל נשמתי מגירות מגירות של כאבים של צחוק של ילדות.
דמעות וחיבוקים. כל כולי.
שמתי את אמוני בך.
עת אפקח את עיני למולך תתעוור.
התחוש את האוויר המקפיא נשמתי
ניעות ידיים באוויר ריקוד לעין המביט מרחוק
הקרוב יסרב להבחין בזעקות המצוקה
צרחתי אליו את כל חיי שיקחני
יודעת אני כי שמעת כל זה
יש בידך לראות את כולי יש בידך לחוש יש בעינייך לחוש
דמעות של מתה ילדה מתה אתה אוחז בחיי בידייך
קורא בם נושם בם יש בך הכוח
שמתי בך את כל אמוני שתדע את כל זה
לא תוכל לחוש בכוחי ,לא כן?
לא עד שאעצום את עיני , ירוקות כהות, התזכור
ריסים ארוכים בהירים על פנים חיוורות תביט בשפתיים מלאות וחיוורות ידך תגלוש על שער בובתי
לא כך תספידני? לא כך תכתוב את הכל על גבי
דפים דפים מגירות מגירות
שורות שורות של סודות נגוזים כרצון הקורא בם.
אז תחוש דמעות המת דמעות המת בוקעות מפיך וצרחות נואשות מעבר
אל האל שעזבת לקחת אותך אל מקום מבטחים קורא את שורותיי מגירות מגירות שמילאתי התחוש את הסכין החותכת את גרוני עמוק במקום בו צרבו המילים שזעקתי אליך
זה כל שיכולתי לתת כל אמוני אליך
לא במילים אלה בדיוק תספידני?
מגירות מגירות אתה ממשש בידיים קרות
עוצם את עיניך עת פקחתי שלי למולך
כל כולי למולך ממשש בידיים קרות
דפים דפים
מגירות מגירות
יום יבוא,
תגלה
אלו יהיו דפיך שלך.
(ע"פ רחל המשוררת)
