אז,
כשהשמיים קודרים
ואלבום התמונות נפתח שוב
תחת לפוך, ובין השמיכות
מול עיניי
ומתוך ליבי
אתה.
תצרפים חמקמקים
בחתיכות
פסיפס קטן,
של אהבה גדולה,
של הגבר,
לאישה.
כשהשמיים קודים
והשבילים רטובים בגשם
כשהקיץ מנשק בלהט
פה,
בין הזיכרונות
מישהו, עוד מנחם
ולוטף את פניי
לעתיו מחבק
מסיט שערי
מחזיק בידיי
ומנקה דמעותיי
פושט את בגדי החול
נוגע כים
זיכרונות.
לבבות זוכרים לנצח,
את אלו שהלכו עבורם את כל הדרך במדבר
ושל אהבה כזו
חזקה מן האש
וגדולה מן הרוח
זו המזיזה הרים ממקומם
ומחיה
אנשים כאלו
שיתנו את הכל,
כדרך הים בסיפוריו לחוף
אהבה,
כשהשמיים קודרים,
אני פותחת מחדש
את אלבום התמונות
תצרף קטן
של אהבה גדולה
שלך ושלי
האתה,
אליי.
תגובות