באמצע הלילה.

קראתי לך, לחשתי באוזנך-

עשה לי מקום. עשה לי מקום בלבך,

תשאל. מה כואב.

קראתי לך, ביקשתי רכות-

חבק אותי. חבק אותי וקח את הכל,

תן לי כתף בה לבכות.

רק הרוח יודעת, כמה בער אז הכל.

והדמעות נעצרו. חיבקת אותי.

למילים כבר לא היה מקום.

בין אלפי דלתות סגורות, מחפשת מפתח,

מקום להיכנס. גם לי- גם לי מותר לצרוח

ולזעוק בעוצמה, בים האהבה ללא תמורה-

מחפשת, מישהו, שיוכל לתת גם לי קצת, פינה לנחמה.

במקום שבו הכל טוב, גם לי מותר לצרוח

כשאף אחד לא שומע

אני גם רוצה כתף. לרגע אחד, לשניה. ונשארת עם אלפי

דלתות סגורות במנעולים כבדים

מסרבות להיפתח. ואיש אינו שואל

אם גם לרוח כואב. והרי גם לה, מותר לבכות ומותר להאשים

ומותר גם ללכת רחוק. ואולי גם שלא לשוב.

אבל כולם כבר יודעים, שיום אחד היא תחזור

ועד אז- בין צמרות העצים המנופפים לשלום

גם היא מחפשת כתף, מקום, מישהו שיחבק ברכות ויאהב, כמוה.

גם הרוח צועקת, הלילה, הלילה. גם היא מאיימת, גם הרוח בוכה.

גם הרוח זועקת היום-

החלון נפתח,

באמצע הלילה, ניגשה למיטתך, וקראה

עשה לי מקום, מקום בלבך. חבק אותי לאט,

לטף ברכות, שהכל כבר ייגמר.

לשניה אחת, מקום לנחמה. אהבה.

באמצע הלילה.